שאלה:

בהתחלה חשבתי שזה סתם צירוף מקרים, אבל עכשיו שמתי לב שכמעט בכל בית שאליו הוזמנתי לסעודת שבת מגישים פשטידה מסוג כלשהו: קוּגֶל-תפוחי-אדמה, קוּגֶל-אטריות-ירושלמי ואפילו "קוגל-חלה".

אני די בררן באוכל ולא מעריץ גדול של חלק מסוגי הפשטידות. רציתי לדעת: האם יש עניין רוחני לאכול "קוגל" בשבת? האם כדאי לי להתאמץ לאכול את זה גם בניגוד לטעמי?

תשובה:

לפני שנתייחס באופן ספציפי לקוגל, חשוב לדעת שהסיבה שבגללה עורכים סעודה מכובדת בשבת עם מאכלים מיוחדים היא כדי לקיים את דברי הנביא ישעיהו1 "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד"2 שמשמעותו, בין היתר, לכבד את השבת באכילת דברי מאכל ומשקה טעימים שגורמים לעונג והנאה.

כמו יתר מאכלי השבת, גם הפשטידה נבחרה לכבד בה את סעודות השבת משום שהיא נחשבה מאכל מכובד ומענג (בעיקר בארצות אשכנז). ומשום כך אם אינך נהנה מאכילת פשטידה אין טעם (תרתי משמע...) שתכריח את עצמך לאכול אותה. זה פשוט לא ישיג את המטרה3.

ואולם, טעמה המעודן והמשובח של הפשטידה אינו הטעם הבלעדי להפיכתה של הפשטידה למרכיב בסיסי בתפריט השבת. לפשטידת השבת, כך מסתבר, יש טעם עמוק ומשמעותי הרבה יותר.

זכר ל'מן' שירד מהשמיים

הפשטידה המקורית, כך מסתבר, הייתה מאפה בצק במילוי בשר. הגמרא4 מספרת על האמורא רבין-סבא שהכין לרבו, האמורא רב, מין מאפה שכזה, ורש"י5 מפרש שזה מה שנקרא "פשטידא".

המנהג לאכול פשטידה שכזו בשבת מתועד כבר ברשימת מנהגיו של אחד מחשובי הפוסקים המוקדמים של יהדות אשכנז, בן המאה ה-14 לספה"נ, רבי יעקב בן משה מולין (המהרי"ל). הוא מסביר שנוהגים לאכול "מולייא" (נקראת גם "מוליתא") בליל שבת כדי לעשות זכר ל'מַן', הלחם המופלא שירד מן השמיים בכל ארבעים שנות נדודי עם ישראל במדבר: צורת הבשר המונח בין שכבות הבצק מזכירה את צורת הופעתו של המן שהיה נוחת מן השמים על גבי שכבת טל ושכבת טל נוספת הייתה מכסה אותו מעליו6.

הפשטידה איננה יוצאת דופן בעניין הזה. גם ה"לחם משנה" – שתי החלות שעליהן מברכים בסעודות השבת, נועדו לסמל את זכרו של ה'מן' שביום שישי ירד בכמות כפולה מן השמיים "לחם משנה" גם עבור יום השבת שבו לא ירד וכך התוודעו עם ישראל לקדושת השבת7.

"קוּגֶל" או "קִשְׁקֶע"?

ה"מולייא" שעליה מדובר כאן, כמו הפשטידה שעליה מסופר בתלמוד, עשויה משכבות בצק וביניהם מילוי. אבל הדמיון ל'מן' קיים גם ברוב סוגי הפשטידות הנפוצות בימינו העשויות מבלילה אחידה, כשהשכבות החיצוניות, המוקרמות, נחשבות הכיסוי שמסמל את הטל, והחלק הפנימי של הפשטידה, הרך יותר, משמש בתפקיד המילוי שמסמל את המן8.

לעומת זאת, יש המסבירים שזה המקור למאכל מסורתי אחר בתפריט השבת של יהודי אשכנז: ה"קִישְׁקֶע" (מְעִי בהמה ממולא בבצק המתבשל בתוך הטשונלנט – החמין) שגם הוא מורכב מעטיפה ומילוי.

כך או כך, המנהג הנפוץ כיום הוא לאכול "קוגל" דווקא ביום השבת ולא בסעודת הלילה9.

ה'מן' שיאכלו הצדיקים לעתיד לבוא

לפי פירוש אחר10, הפשטידה, וגם יתר הדברים שאותם עושים זכר למן, אינם לזכר המן שירד לבני ישראל במדבר אלא לזה שעתיד לרדת לצדיקים בעולם הבא, לאחר ביאת המשיח, באחרית הימים11.

חז"ל מלמדים אותנו שהשבת היא "מעין עולם הבא"12. כשם שביום השבת נחים מעמל העבודה של ששת ימי המעשה והעולם כולו נח ממרוצתו ומתעלה לקדושה, כך ששת אלפי השנה שעברו מאז בריאת העולם ועד לימינו הם זמן העבודה והעמל שבמהלכם עושים מהעולם החומרי בית לה', ובסופם מגיע העולם הבא שנקרא "יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"13.

משום כך יש בכל מעשי השבת סמל ודוגמה לגילויים הרוחניים שיהיו לעתיד לבוא: הקידוש על היין הוא כנגד "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית"14; הבשר שאוכלים בשבת הוא כנגד "שור הבר" והדגים הם כנגד ה"לווייתן" שאותו יאכלו הצדיקים15, ובדומה לכך הפשטידה מכוונת כנגד ה'מן' שאותו יאכלו הצדיקים לעתיד לבוא.

ראו גם:

• למה מכסים את החלות במפית?

• מדוע אוכלים דגים בשבת? ולמה חלות?

• למה אוכלים צ'ולנט (חמין) בשבת?