| 1אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֚ר לֹ֥א הָלַךְ֘ בַּֽעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֖טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֜צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב: |
| אשרי האיש.
בעשרה לשונות של זמר נאמר ספר זה, בנצוח, בנגון, במזמור, בשיר, בהלל, בתפלה, בברכה, בהודאה, באשרי, בהללויה, כנגד עשרה בני אדם שאמרוהו, אדם, מלכי צדק, אברהם, משה, דוד, שלמה, אסף, ושלשה בני קרח, וחלוקין על ידותון י"א אדם היה כמש"כ בד"ה, וי"א אין ידותון שבספר זה אלא ע"ש הדתות והדינים של גזירות שעברו עליו ועל ישראל
|
| אשרי האיש.
(לישפלישמנ"ץ בלעז) אשוריו של איש ותהלותיו של אדם אלו הם אשר לא הלך כי מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב:
|
| לצים.
(גאבור"ש בלעז. מלה נישנת גאבערס בל"א שפעטטער:)
|
| 2כִּ֚י אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה חֶ֫פְצ֥וֹ וּבְתֽוֹרָת֥וֹ יֶהְ֜גֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה: |
| כי אם בתורת ה' חפצו.
הא למדת שמושב הלצים מביאו לידי בטול תורה:
|
| ובתורתו יהגה.
בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו:
|
| יהגה.
כל ל' הגה בלב הוא כד"א (לקמן יט) והגיון לבי (ישעיהו ל״ג:י״ח) לבך יהגה אימה, (משלי כ״ד:ב׳) כי שוד יהגה לבם:
|
| 3וְהָיָ֗ה כְּעֵץ֘ שָׁת֪וּל עַל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֚ר פִּרְי֨וֹ | יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְ֖עָלֵהוּ לֹ֣א יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַֽעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ: |
| שתול.
פלנדי"ץ בלעז:
|
| פלגי.
ראויארו"ש בלעז:
|
| ועלהו לא יבול.
אפילו הפסולת שבו לצורך היא שיחתן של תלמידי חכמים לצורך היא וצריכה לימוד:
|
| לא יבול.
לשון כמוש פלישטי"ר בלעז:
|
| 4לֹא־כֵ֥ן הָֽרְשָׁעִ֑ים כִּ֥י אִם־כַּ֜מֹּ֗ץ אֲשֶׁר־תִּדְּפֶ֥נּוּ רֽוּחַ: |
| כמוץ.
ל' קש קומבל"א בלעז:
|
| 5עַל־כֵּ֚ן | לֹֽא־יָקֻ֣מוּ רְ֖שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֜חַטָּאִ֗ים בַּֽעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים: |
| על כן וגו'.
דבוק הוא למקרא של אחריו:
|
| 6כִּֽי־יוֹדֵ֣עַ יְ֖הֹוָה דֶּ֣רֶךְ צַדִּיקִ֑ים וְדֶ֖רֶךְ רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד: |
| כי יודע ה' וגו'.
לפי שהוא יודע דרך צדיקים ולפניו הוא להכירה תמיד ודרך רשעים שנואה בעיניו ומעבירה מלפניו על כן לא תהא הקמת רגל לרשעים ליום הדין ולחטאים ליכתב בעדת צדיקים:
|
