בימים עברו, החיים בארץ ישראל היו סובבים סביב החקלאות בשדה. כאשר היה יורד גשם היו כולם שמחים; שנת בצורת הייתה מדירה שינה מעיני התושבים. גם כיום אנו ממשיכים להתקיים באמצעות המזון שגודל ברובו בשדות.

פעם בשבע שנים מצווה עלינו בורא העולם להניח לעזוב את המחרשה, להניח לקילשון ולרדת מהטרקטור. זוהי שנת השמיטה, שנת שבתון המוקדשת לבורא העולם. במאמר שלפנינו נסקור את מצוות שנת השמיטה.

שמיטה בחומש

בחומש אנו מוצאים את מצוות השמיטה פעמיים. הראשונה1 בפרשת משפטים בחומש שמות, שם מופיעה המצווה בקיצור ובתמציתיות:

וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ.

בשנייה2 , בפרשת בהר נכתב הציווי באריכות יחסית:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'. שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ - שַׁבָּת לה': שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה - לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל.

אם נסכם בקצרה את הדברים: בשנת השמיטה אסור לעבוד את האדמה, והפירות יהיו הפקר הזמין לכל מי שמעוניין לקחתם.

מה עושים ומה לא עושים בשנת השמיטה

הנה סקירה קצרה של הדינים הנוגעים לעיבוד האדמה בשנת השמיטה.

איסור עבודת קרקע. חלק עיקרי במצוות השמיטה הוא האיסור על ביצוע פעולות חקלאיות3 . עם זאת, מותר לבצע פעולות הכרחיות בלעדיהן ינבול העץ או יתקלקל היבול4 .

הפקרת היבול. הבעלים של כל שטח אדמה בארץ ישראל מפקיר את התוצרת, ולכל אדם מותר לקטוף לעצמו מן הפירות.

הפקרה זו יוצרת מגבלה על בעלי הקרקע: כעת הוא שווה-זכויות בפירות כמו כל שאר האנשים, משום שהם מופקרים לכולם ומהווים רכוש ציבורי. לכן, אסור לבעלי הקרקע לקטוף מהפירות בכמות מסחרית אלא רק בכמות אותה נוהגים לקחת בשימוש פרטי5 .

קדושת הפירות. היבול הגדל בשנת השמיטה הוא קדוש. אסור לסחור בו6 , ויש לנהוג בפירות ובירקות בקדושה7 ולהשתמש בהם לאכילה בלבד ולא לאף שימוש אחר.

ביעור פירות. בסוף עונת כל מין פרי וירק, יש להוציא את אותו המין מן הבית ולהפקיר אותו8 לרכוש הציבור. בתום ההפקר רשאי בעל הפירות לקחתם שוב – כמו כל אחד אחר.

שמיטת הקרקעות היא אחת מה"מצוות התלויות בארץ" והיא חלה רק בארץ ישראל ועל קרקע השייכת ליהודים9 .

למה שמיטה?

למצוות השמיטה ניתנו טעמים והסברים רבים, הנה שניים מהם:

שבת גדולה10 שישה ימים אנו עובדים וביום השביעי שובתים, וכך אנו עושים בשנה השביעית. השמיטה היא זכר ליום השבת, בו נח בורא העולם ממלאכת בריאת העולם.

עבור החקלאים, הפסקה ממלאכת השדה מביעה את אמונתם בכך שרק בורא העולם הוא זה שמספק את הפרנסה ולא כוחם ועוצם ידם11 .

טובת האנושות12 במשך שנה שלימה יכולים הנזקקים ליהנות משפע בצדק ולא בחסד. בנוסף לכך, אדם שמפקיר את שדהו ומעניק מיבולה לאחרים, יהפוך להיות נדיב לב גם בששת השנים האחרות..

אל דאגה, ה' יעזור!

ראוי להתייחס להבטחה מעניינת שנמצאת בפרשת בהר שבחומש ויקרא13 לאחר הציווי על השמיטה:

וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים.

כלומר, אין סיבה לחשוש מהקושי שמצוות השמיטה עלולה ליצור; ברכת הבורא מובטחת לשומרי השמיטה שארצם תניב שפע בשנה השישית, שיספיק לשנת השמיטה ולשנה שאחריה.

הרבי מליובאוויטש זצ"ל14 ראה בכך מענה לשאלה שעשויה להתעורר בדורנו:

שנות השמיטה רומזות15 לששת אלפי השנים הראשונים מבריאת העולם, עתה אנו עומדים בסיומם כשהשמיטה מקבילה ל"אלף השביעי" – זמן הגאולה המובטחת; עת השלום העולמי הנצחי.

על הגאולה ניתן לשאול בדומה לשאלה שבפסוק, מאחר ואנו עומדים באלף השישי, בדור ירוד מבחינה רוחנית ביחס לאלו שקדמו לו, כיצד ייתכן שדווקא מעשינו הטובים יגרמו לגאולה?

ועל כך באה הבטחתו של הבורא, "וציוותי את ברכתי". אם אנו נעשה את המוטל עלינו, ונקיים את מצוותיו, ייתן הוא לנו את ברכותיו ביד רחבה, ויגאל אותנו מכל צרותינו.