למה מלאכים?

כל אדם מבקש ניסים. כל אחד מאיתנו היה שמח לקום בבוקר, להיכנס לחשבון הבנק שלו ולגלות שמלאכים טובים ירדו מהשמים באמצע הלילה והפקידו לו מיליון דולר... זה בהחלט יכול להיות נחמד, אבל המציאות היא שהשם לא מוכר ניסים במכולת, ובדרך כלל מה שלא נעשה בדרך הטבע – לא יקרה.

לכן קשה מאד להבין את המילים הראשונות של רש"י על הפרשה. הפרשה מתחילה בפסוק "וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו", ורש"י מפרש: "מלאכים ממש". כלומר, יעקב אבינו הזמין מהשמיים מלאכי עליון, מיכאל וגבריאל, ושלח אותם אל עשו אחיו.

וזה תמוה מאד: מה פתאום רש"י הולך לכיוון המיסטי? הפירוש הפשוט והמתקבל על הדעת הוא שיעקב שלח "מלאכים" במובן של שלוחים, אנשים בשר ודם. כך בדיוק נאמר בפרשת חוקת: "וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי", והפירוש המקובל הוא שמשה שלח אנשים בתור שלוחים. מי דיבר על מלאכים רוחניים1?

השאלה על הפירוש הזה של רש"י חזקה עוד יותר. זו לא רק שאלה מדוע הוא העדיף לפרש שהכוונה היא ל"מלאכים ממש" על פני הפירוש הפשוט, אלא יותר מכך: איך אפשר לקבל פירוש כזה בכלל?

נסביר: מה פתאום יעקב צריך בכלל נס גדול כזה? הרי לא היה מדובר בשליחות כל כך מסובכת, שמצריכה להזעיק מלאכים נשגבים מהשמיים! יעקב בסך הכול התכוון למשש את הדופק של עשו ולבדוק את מפלס הכעס אצלו: האם הוא זועם עדיין על מה שקרה ביניהם לפני עשרים שנה, או שהשנים הארוכות עשו את שלהן ועשו התבגר וכעת הוא מפויס וסלחן יותר. בשביל בדיקה כזו, מספיק לשכור חוקר פרטי או עורך דין טוב שמחזיק בתעודת מגשר, ואין צורך להטריח מלאכים קדושים!

זהירות, רוצח!

התשובה כל כך פשוטה, שרש"י אפילו לא צריך לומר אותה. עשו היה, למרבה הצער, רוצח. איש מסוכן מאד, חם מזג, שידו קלה על ההדק. לכן יעקב לא העלה בדעתו לשלוח אליו עורך דין בשר ודם. זה מסוכן מדי, ולא ישיג את התוצאה...

הבה ניזכר במפגש הראשון בין האחים המתואר בתורה: יעקב יושב במטבח ומכין לעצמו ארוחת ערב. לפתע נכנס הביתה עשו, כשהוא "עייף". "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה, כי עייף אנוכי" – הוא קורא.

למה עשו היה עייף? מה גרם לנער בריא וחסון בן חמש עשרה להיות "עייף"? אומר שם רש"י: "עייף – ברציחה". באותו יום ביצע עשו את הרצח הראשון בחייו. הוא שלח חץ קטלני לליבו של נמרוד, שהיה עשרות שנים מלך העולם. המעשה הנורא הזה בלבל ותסכל אותו. הוא היה מותש נפשית, עייף מנטלית.

יעקב זכר היטב את הרגע המכונן ההוא, ולכן לא העלה בדעתו לשלוח אל עשו שליח בשר ודם. היה ברור לו שהוא זקוק לעזרת מלאכי עליון, כדי לשרוד בשלום את המפגש עם אחיו.

הרבי מליובאוויטש2 קורא את הדברים ולומד מהם מסר רב משמעות לחיים.

המלאכים שלנו

אחד החסידים המפורסמים של האדמו"ר הזקן נקרא בשם רבי שמואל מוּנְקֶס. רבי שמואל היה טיפוס מעניין: על פניו, עשה רושם של 'הרשל'ה' כזה, 'ליצן החצר' שאוהב לזרוק בדיחות ולעשות שמח. אך מי שהכיר אותו היטב ידע שההומור מכסה על נפש עמוקה.

ר' שמואל שמע בפעם הראשונה על אדמו"ר הזקן כשהיה צעיר. שמעו של "המגיד מליאזנא" התפרסם בכל רוסיה, ור' שמואל חפץ להכיר את הרבי.

הוא הגיע העירה בשעת ערב מאוחרת ודפק על דלת ביתו של הרבי. להפתעתו, אף אחד לא ענה לו.

הוא דפק חזק יותר, ואז שמע את הרבי קורא לו: "לך מכאן. הדלת לא תיפתח עכשיו".

לא איש כר' שמואל מונקס יתרגש מהסירוב. הוא הגביר עוד יותר את קצב הדפיקות.

הרבי הרים את הקול וקרא מתוך הבית: "לך מכאן. אם לא תלך, אקרא לגוי שיסלק אותך".

אך ר' שמואל השיב: "רבי, אני לא נבהל. ה'גוי שלי' חזק יותר מהגוי של הרבי"...

סיפור המפגש עם עשו הוא משל על חיינו.

מול כל אחד מאתנו ניצב 'עשו' כזה שבולם אותו מלהתקדם בפן הרוחני. התחלנו את השנה עם התלהבות רוחנית, אך החיים בעולם עושים את שלהם: אנחנו נושמים חומר, אוכלים חומר, שותים חומר והופכים להיות חומריים בעצמנו. הצורך לסגור את החודש ולהתקדם עוד בצמיחה העסקית מכבה את האש וההתלהבות, והנה חולפת לה עוד שנה.

לכן אנו מוכרחים באופן חיוני לעזרת "מלאכים". אין לנו את היכולת לצאת לעולם בידיים חשופות ולעבור את החיים בכוחותינו הבסיסיים בלבד.

לפי תפיסת בעל התניא, ה'מלאכים' הם המוח והלב: המוח והלב שרויים בעולם גבוה יותר מהשטויות הרגילות שלנו. אם נשכיל למלא אותם בתכנים תורניים גבוהים, המוח ישדר את המסר הזה אל הלב – ושניהם יחד ירימו אותנו מעל תלאות היומיום.

וכאן חשוב לזכור: כל ספר תורני שנפתח יודע לשדר אל המוח. אך רק מעט דברי תורה מצליחים לחולל את הבלתי יאומן ולדבר בו זמנית אל המוח ואל הלב. כוחם יפה להפעיל את כל חלקי האישיות ולהרים אותנו גבוה. זה כוחו של ספר התניא, זאת כוחה של החסידות בכלל – לקחת אנשים 'עייפים' ולהצית אותם בהתלהבות רוחנית.

המלאכים ששלח יעקב אל עשיו מזכירים גם לנו: אלוקים נתן לנו מלאכים. הם ממתינים ממש קרוב, בתוך ארון הספרים הגדול. כל מה שצריך הוא לשלוף אותם משם. המלאכים מוכנים, אנחנו גם?