לפניכם גימטריאות ורמזים לפרשת וישלח.
רוצים שוויון בין האבות והאימהות
החידוש הגדול של פרשתנו הוא במלה המפורסמת והמרכזית - "ישראל", שעד כה לא נפגשנו בה.
במקור זה הוא שם שניתן ליעקב אבינו, השלישי שבאבות האומה, וכפי שמספרת הפרשה (לה, י): "ויאמר לו אלקים שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב, כי אם ישראל יהיה שמך – ויקרא את שמו ישראל". בהמשך הפך שם זה להיות השם הכללי שבו נקראת המשפחה כולה, העם כולו וכל מה שנלוה אליו ("ארץ ישראל", "תורת ישראל" וכו').
שם זה מתאים מאוד כשם כוללני, באשר הוא מהווה צופן לכל האבות והאמהות שלנו. כך נאמר בכתבי האריז"ל1 , שהמלה "ישראל" היא ראשי תיבות של כולם: י - יצחק, יעקב; ש – שרה; ר – רבקה, רחל; א – אברהם; ל – לאה.
מעניין שהשם "ישראל" התקבל היטב בתור שם כללי, אך הוא פחות נפוץ כשמו של יעקב אבינו. הנה, בתפילותינו אנו ממשיכים לומר: "אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב" – ממשיכים להשתמש בשם הישן. גם התורה עצמה ממשיכה להשתמש בשם הישן (אם כי גם בשם החדש), ובפרשת ויגש אנו קוראים שהקב"ה בעצמו קורא ואומר2 : "יעקב יעקב"!
אחת הסיבות שניתנו להמשך השימוש בשם הישן, היא כדי לשמור על שוויון בין 'עזרת הגברים' ל'עזרת הנשים'... והכוונה היא כזאת:
הרמב"ן – רבי משה בן נחמן, הפרשן המפורסם – כותב3 , כי בשמותיהן של האמהות שלנו יש 13 אותיות (שרה, רבקה, רחל, לאה), ובמקביל לכך גם בשמות האבות יש 13 אותיות (אברהם, יצחק, יעקב). עכשיו בואו ונראה: אם היינו מעדיפים את השם "ישראל" (5 אותיות) על פני השם "יעקב" (4 אותיות) – היה מספר האותיות של האבות גדול יותר מזה של האמהות.
וכמובן, העובדה שבכל צד יש 13 אותיות אינה מקרית: המספר 13 הוא מספר מקודש, ועד שבתחנונינו אנו מבקשים מהקב"ה – "זכור לנו היום ברית שלוש עשרה". גם ערכה המספרי של המלה "אחד" הוא 13, וכך גם המלה "אהבה"4 .
והעיקר: כשמצרפים יחד את 13 האותיות של האבות עם ה-13 של האמהות מקבלים 26 אותיות, שזו הגימטריא של השם המפורש (ה-ו-י-ה).
שבורא העולם יציל אותנו
רוב הפרשה עוסקת ביחסי האחים (התאומים): יעקב מול עשו. יעקב פוחד מפני עשו, ופונה לקב"ה בתחינה נרגשת (לב, יב): "הצילני נא מיד אחי מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני אם על בנים".
חכמינו רואים בקשה זו באספקלריה רחבה. יעקב לא מבקש רק על מה שקורה כאן ועכשיו, אלא רואה בעיני רוחו את כל הסבל שעתידים בניו לעבור במהלך ההיסטוריה, והוא מבקש – "הצילני נא"!
האישיות המסוכנת ביותר מבחינה זו היא כמובן המן הרשע, שהיה מזרעו של עשו (דרך עמלק נכד עשו), והוא אכן שאף ותכנן להשמיד ולאבד את הכל, "אם על בנים" – וכפי שאמר5 : "טף ונשים ביום אחד". 'בעל הטורים' מוצא את שמו מוזכר בבקשתו של יעקב: ראשי התיבות של המלים "הצילני נא מיד" הוא המן.
אבל זה לא רק המן. עוד שונאי ישראל רבים קמו במהלך הדורות, והם נרמזים במלה "נא" – "הצילני נא"! כך מפרש ה'מגלה עמוקות'6 , שמלה זו היא ראשי תיבות:
נבוכדנצר, אחשורוש – נבוכדנצר היה מלך בבל שהביא את הגלות הראשונה על ישראל, ואחשורוש היה מלך פרס ומדי, הגלות השניה. לאחר מכן באה הגלות השלישית, גלות יון, שבראשה עמדו ניקנור ואנטיוכוס (המוכר לנו מחג החנוכה).
והגלות הרביעית היא גלות אדום – חורבן הבית השני שהיה על ידי הרומאים, שבראשם עמדו הקיסר נירון והקיסר אספסיינוס (אביו של טיטוס). על כל אלו ודומיהם באה בקשת יעקב "הצילני נא", וכפי שאומרים אנו בליל הסדר: "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם".
למה יעקב שלח 550
יעקב לא מסתפק בתפילה, אלא גם נוקט בשתדלנות – הוא שולח לעשו "מנחה" מכובדת, כלומר: מתנה, הכוללת בעלי חיים רבים המפורטים בפרשה. הפרשנים חישבו ומצאו שיעקב שלח בסך הכל 550 בעלי חיים [ולמי שרוצה חלוקה מדוייקת - הנה: 200 עזים, 20 תיישים, 200 רחלים, 20 אילים, 30 גמלים, 40 פרות, 10 פרים, 20 אתונות ו-10 עיירים].
למה דוקא 550? רבי יהודה החסיד מסביר7 שזו הגימטריא של המלה "נשר". בספר עובדיה נאמר8 (וזו גם ההפטרה של השבוע): "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך - משם אורידך נאום ה'", דברים המתייחסים לעשו שחשב עצמו גבוה כמו הנשר שהוא "מלך העופות"9 ; בהתאם לכך שלח לו יעקב בעלי חיים במנין "נשר".
'בעל הטורים' כותב שהעובדה שיעקב שלח לעשו מנחה נחשבת לו לפגם, ש"לא סמך על הבטחת הקב"ה"; והוא אומר שכנגד 550 הבהמות ששלח יעקב – נצטוו בניו להקריב בכל שנה 550 קורבנות על גבי המזבח (אם נעשה חשבון נראה שבמהלך השנה מקריבים יותר מ-550 בהמות על גבי המזבח, ונכתבו הסברים שונים בכוונתו של 'בעל הטורים'10 ).
גם רבינו בחיי מביא שיעקב קיבל כעין 'עונש' על כך ששלח 550 בהמות לעשו – המלוכה בישראל התחילה לראשונה 550 שנים לאחר שהחלה המלוכה במשפחת בני עשו (רק בימי שמואל הנביא הומלך שאול - המלך הראשון).
[יצויין כי לדעת רש"י שלח יעקב 580 בעלי חיים (הוא מסביר כי ממין הגמל לא היו 30 בלבד, אלא היו 60: 30 זכרים ו-30 נקבות). וה'אור החיים' כותב שמספר זה הוא הגימטריא של המלה "שעיר" וכן של המלה "תֹקֶף" – יעקב התכוון במשלוח זה לשבור את תוקפו של עשו הנקרא גם "שעיר"].
ה-ו-י-ה X 7 מבטל את הטמא X 7
בסופו של דבר נפגשו יעקב ועשו והכל עבר בשלום. התורה מספרת על רגע הפגישה (לג, ג-ד): "וישתחו ארצה שבע פעמים, עד גשתו עד אחיו" – כלומר: יעקב השתחווה שבע פעמים; וכשראה זאת עשו נתעוררה בו אהבה לאחיו: "וירץ עשו לקראו ויחבקהו, ויפול על צואריו וישקהו, ויבכו".
למה השתחווה יעקב דוקא שבע פעמים? – בספר "פנים יפות" (ועוד ספרים11 ) מנתח את הענין לעומקו לפי הקבלה:
המלה "יעקב" היא בגימטריא 182, מספר הכולל בתוכו 7 פעמים את הערך המספרי של השם הקדוש "ה-ו-י-ה" (=26) – כלומר: 7 כחות של קדושה.
כנגד יעקב נמצא עשו, הכולל בתוכו 7 פעמים את הערך המספרי של המלה "טמא": "טמא" בגימטריא 50, ובעשו יש 7 כוחות של טומאה – ביחד 350.
אבל בעשו יש גם ניצוץ של קדושה. בסך הכל הוא הרי בן של יצחק. ואכן, "עשו" שווה 376: 7 פעמים כפול "טמא" (=50, וביחד 350), ועוד פעם אחת 26 – הגימטריא של "ה-ו-י-ה".
[למעשה, כחות הקדושה שיש ביעקב ובעשו הם ירושה מאביהם יצחק:
כשנחשב את הערך של המלה "יצחק" נקבל 208, כלומר: 8 פעמים שם "ה-ו-י-ה" (=26). יעקב – שהתברך על ידי יצחק בברכות גדולות – קיבל מתוכם 7, ואילו עשו – שבא מאוחר יותר והתחנן לאביו שימצא גם משהו בשבילו – קיבל רק פעם אחת של שם "ה-ו-י-ה"].
זוהי איפוא משמעותם של 7 הפעמים שהשתחווה יעקב - כל השתחוואה ביטלה כח טומאה נוסף הקיים בעשו, ובסיומן של 7 הפעמים התבטלו 7 כחות הטומאה שבו (הרמוזים במספר 350 – 7 כפול "טמא"), ואז נשאר בעשו רק החלק הטוב שבו: השם "ה-ו-י-ה" שקיבל מיצחק (=26); במצב זה אין מניעה מחיבור בין האחים [היורשים המשותפים של יצחק] וזה מה שקרה.
יעקב משתלט על השטן
נסיים באותו נושא שפתחנו בו – השם החדש שקיבל יעקב: "ישראל".
השם "ישראל" מבטא את כוחו הגדול של יעקב, שהוא מצליח להתגבר על כחות הטומאה ולהפוך אותם לטוב.
וכמה מדוייק (גם זה מדברי ה"פנים יפות"): כשנקח את "יעקב" (=182) ונוסיף עליו את ה"שטן" (=359) – כלומר: כשיעקב מצליח לקחת את כחותיו של ה"שטן" ולהסב אותם לשימושו החיובי – מקבלים את המספר 541, הערך של המילה "ישראל".
כתוב תגובה