בס"ד. ש"פ בהר, ט"ו אייר, ה'תשי"ט

(הנחה בלתי מוגה)

להבין ענין הילולא דרשב"י, למה נקרא בשם הילולא1, דלא כמו בשאר צדיקים שנקבע תענית ביום הסתלקותם2. ומבאר רבינו הזקן3, שהענין יובן ע"פ הקדמה שיש הפרש בין נשמות למלאכים, שהמלאכים נקראים עומדים והנשמות נקראים מהלכים, כמ"ש4 ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. וטעם הדבר שהמלאכים נקראים עומדים, שענין העמידה מורה על המדידה וההגבלה, הרי זה לפי שהמלאכים הם בעלי חומר, והחומר שלהם הוא במדה וגבול, כנודע דקרסולי החיות כנגד כולם וכו'5. ומצד זה שהחומר שלהם הוא במדידה והגבלה, הנה גם הצורה והנפש שלהם היא בשיעור והגבלה. ועוד זאת, שגם השפעת האלקות שנמשכת להם מלמעלה, שהו"ע כח השגתם באלקות, היא ג"כ במדידה והגבלה, כי יש כח אלקי המשוער במלאך זה בהשגה זו, ויש כח האלקי המשוער במלאך אחר בהשגה אחרת, עד שיוכלו להיות בב' הפכים, כמו מיכאל באהבה וגבריאל ביראה6, שהם ב' הפכים. ונוסף על ההגבלה בגוף ההשפעה, הנה גם אופן ההשפעה הוא בהגבלה, שלא תהי' התפעלות ההשגה בעת מן העתים יותר מכמו שהי' בראשונה, אלא תמיד בהשוואה אחת יתפעל, מפני שההשגה ניתנה בשיעור ומדה לכל חד כפום מה דמשער, כדאיתא בזהר7 ע"פ נודע בשערים בעלה8, באינון שיעורין עילאין דמלכות דאצילות כו'. אבל הנשמות נקראים בשם מהלכים, לפי שיש ביכולתם להתעלות בעילוי אחר עילוי עד אין קץ, שזהו ענין ההילוך שמורה על העלי' בבחי' בלי גבול. והיינו, שאע"פ שגם הנשמה מצד עצמה היא בבחי' גבול ומדה [דאף שהנשמה היא חלק אלקה ממעל9, ונק' נשמת שדי10, הרי היא חלק נבדל בבחי' גבול מאין ליש ממש], מ"מ, העליות שלה הם עד אין קץ ושיעור, ולכן נקראים הנשמות בשם מהלכים, מפני שיוכלו לבוא למדריגה שלמעלה מעלה מערך עצמותם עד רום המעלות בעצמות אור א"ס ב"ה.

ב) והנה גם הנשמות קודם בואם לגוף בעוה"ז היו בבחי' מדריגות המלאכים ונקראים עומדים, וכמ"ש אליהו חי הוי' אשר עמדתי לפניו גו'11, ורק לאחר בואה לגוף ועבודתה בתומ"צ זוכה הנשמה להיות בבחי' מהלך בעילוי אחר עילוי. והטעם יובן ע"פ משל מעוה"ז הגשמי, שאנו רואים בזיווג נשמות גשמיים, שקודם זיווגם הם בבחי' גבול ושיעור ליכולת שפעם כשאר הנבראים, אך כאשר יזדווגו ויולידו, הנה שפעם בלתי מוגבלת כלל, שהרי יוכלו להסתעף מהם דורי דורות עד אין שיעור, ומוכרח שיש בהולדה זו הארת אור א"ס שלמעלה מבחי' נברא וגם מבחי' נאצל כו'. ועד"ז יובן שהנשמה בהזדווגה בגוף ותוליד מעשים טובים כו', אזי יהי' בה הארת אור א"ס ב"ה, דהיינו מה שתוכל להתעלות עד אין קץ ושיעור, משא"כ קודם בואה לגוף שלא הי' בה כח זה. וזהו הטעם שנקראים הנשמות בשם מהלך דוקא לאחרי בואם בעוה"ז ולא קודם לכן.

ג) אמנם ללא עבודת הנשמה בתומ"צ, הנה גם בהיותה בגוף, עדיין לא היתה נקראת בשם מהלך. וזהו מ"ש12 בהתהלכך תנחה אותך, פירוש, שהתורה דוקא היא המוליכה את הנשמה בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות, לפי שלא היתה יכולה לילך מצד עצמה כ"כ אלא ע"י התורה דוקא. והטעם הוא, לפי ששרש התורה הוא מבחי' כתר עליון, שלכן נקראים המצוות תר"ך עמודי אור13, אותיות כתר, לפי שהם עד"מ עמודי הבית שבין הגג והרצפה, שמחברים את הגג והרצפה להיות לאחדים, ומוכרח שיהי' העמוד גבוה משניהם שאז ביכולתו לחברם, וכמו"כ תר"ך עמודי אור שבתומ"צ שהם פנימיותו ית', תרי"ג ארחין דגלגלתא14, פנימיות הכתר, הנה הם מוליכים ומחברים את הנשמה מן הנמוך לגבוה גבוה בעילוי אחר עילוי.

ד) וביאור הענין, דהנה ידוע שעליית הנשמות בגן עדן מדי שבת וחדש הוא ע"י העמוד שבג"ע דוקא. והנה, ההפרש בין העמוד להיכל הוא ע"ד ההפרש בין פנימיות לחיצוניות, כמו היכל הגשמי שבחיצוניות שבו נגלה ישיבת האדם לכל רואה, ובפנימיות שבו יש דרך סתום ונעלם שהוא דרך עליית העמוד והוא פנימיות ההיכל. וכמו"כ בהשגת הנשמות בג"ע, שכל ימות החול הם בבחי' היכל דג"ע שהוא בבחי' החיצוניות בלבד, אבל בשבת ויו"ט מתעלים בבחי' הפנימיות דרך העמוד, שנעוץ מתחילת ההיכל לסופו, ששרשו ממדריגה העליונה שלמעלה מן ההיכל הזה, והוא הארת ג"ע העליון דיצירה שמאיר בעמוד בג"ע דעשי', ולכן גם העלי' מג"ע דעשי' לג"ע דיצירה היא ע"י העמוד. ומזה מובן גם בנוגע לענין המצוות שנקראים עמודים, שעיקר ענין העמוד הוא פנימיות המצוות, שהו"ע כוונת המצוה, שעל ידה מייחד יחודים עליונים וממשיך אור א"ס במעשה המצוה, משא"כ המעשה עצמה בלי כוונה, שאינה אלא בחי' חיצוניות בלבד. ולכן, מי שמקיים המצוות במעשה בלבד, משכנו בג"ע התחתון, ולא יעלה דרך העמוד כו', ורק מי שמקיים מצוות בכוונה פנימית, יעלה דרך העמוד מחיל אל חיל בלי שיעור וגבול. וכן הוא גם בתורה, שיש בה בחי' סתים וגליא, פנימיות וחיצוניות, דהיינו, הנגלות לנו במעשה, שהוא בחי' החיצוניות בלבד, והסודות וסתרי טעמים שלהם שהוא בחי' הפנימיות כו'.

ה) ועפ"ז מובן שכאשר רשב"י גילה את הסתום דאורייתא, אזי נעשה העלי' בבחי' הפנימיות (כנ"ל במשל העמוד) להיות בבחי' הילוך עד אין שיעור כלל, והיינו מפני שהוליד יחודים עליונים ע"י גילוי סודות התורה, משא"כ מצד בחי' חיצוניות התורה במעשה בלבד שהוא בשיעור וגבול, שאז נקרא עומד, ולא יעלה דרך העמוד בעילוי אחר עילוי כו'. וזהו הטעם שנקבע תענית על מיתת הצדיקים, מצד העדר האור בעוה"ז כיון שנחסר אפילו מעשה המצוות שלהם. ואע"פ שנשאר רושם של מעשיהם למעלה מעלה, מ"מ, אין ביכלתו לעלות בעילוי אחר עילוי, מאחר שהוא בבחי' שיעור וגבול. משא"כ אצל רשב"י שגילה סודות התורה בבחי' סתים דאורייתא, הנה הרושם שנשאר למעלה הוא באופן של עילוי אחר עילוי עד אין שיעור כלל. ולכן נקרא יום הסתלקותו של רשב"י בשם הילולא, שמורה על גילוי האור בבחי' בלי גבול. ומשמעות הדברים שההילוך עד אין קץ שנעשה ע"י פנימיות התורה, הוא באופן שהאור מאיר גם למטה, משא"כ בשאר הצדיקים ששייכים בגילוי רק לגליא דתורה, הנה אף שבהסתלקותם מאיר אור למעלה, מ"מ, למטה הרי זה ענין של העלם ותענית כו'.

ו) ומסיים בהמאמר: ובכל זה יובן מארז"ל האי עלמא דאזלינן מיני' כבי הילולא דמיא15, פירוש16, האי עלמא דוקא שנתלבשה הנפש האלקית בגוף גשמי והולידה מעשים טובים כו', דאזלינן מיני', פירוש, דמה שנעשה בחי' מהלך ולא בחי' עומד, אינו אלא מיני', מצד ההתלבשות בגוף בעוה"ז דוקא, והיינו מפני שכבי הילולא דמיא, כמו החתונה שהו"ע הזיווג כנ"ל, שעי"ז ניתן הכח להיות העלי' וההילוך עד א"ס17.

ז) והנה לכאורה אינו מובן מדוע מוסיף רבינו הזקן פירוש מאמר רז"ל האי עלמא דאזלינן מיני' כו', לאחרי שכבר סיים לבאר ענין הילולא דרשב"י. ועוד זאת, דלכאורה, במארז"ל הנ"ל יש סתירה למשנת"ל בענין הילולא דרשב"י, שהרי הענין דהאי עלמא דאזלינן מיני' כו' שייך אצל כל ישראל, ומכ"ש בצדיקים, גם אצל הצדיקים שיום הסתלקותם הו"ע של תענית. ויש לומר הביאור בזה בדרך אפשר, ע"פ הידוע שהתורה כללות ופרטות נאמרה18, והיינו, שכללות ועיקר ענין ההילוך הוא אצל רשב"י, אבל בפרטיות ישנו ענין זה בכל אחד, מצד בחי' הכללית דרשב"י, ששמץ מנהו ישנו בכאו"א מישראל19, ולאו דוקא בל"ג בעומר, אלא גם בכל יום ויום, היינו, שע"י כל פעולה נעשה בחי' ההילוך. ואע"פ שענין זה הוא גם במשך כל השנה, הרי מובן שענין זה הוא בגילוי יותר ביום השבת שלפני ל"ג בעומר, שמיני' מתברכין כולהו יומין20 ובכללם ל"ג בעומר, שאז מאיר ענין ההילוך בלי גבול, שזהו"ע ופרצת.