פרק לא

1דִּבְרֵי לְמוּאֵ֣ל מֶ֑לֶךְ מַ֜שָּׂ֗א אֲֽשֶׁר־יִסְּרַ֥תּוּ אִמּֽוֹ:

דברי למואל מלך. דברי שלמה המלך שאמר למו הקב"ה כלומר בשביל שהעוה כנגד הקב"ה:

למואל. לאל כמו (איוב מ) למו פי דברים לשמו של הקב"ה שאמר המלך:

משא אשר יסרתו אמו. כשהתחתן עם בת פרעה ביום חנוכת בית המקדש והכניסה לו כמה מיני כלי זמר ונעור כל הלילה וישן למחרת עד ארבע שעות כדאית' בפסיקתא והיו מפתחות בית המקדש תחת מראשותיו ועל אותה שעה שנינו על תמיד של שחר שקרב בד' שעות ונכנסה אמו והוכיחתו על המעשה הזה:

משא אשר יסרתו אמו. משא של משל שיסרתו אמו:

2מַה־בְּ֖רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י וּ֜מֶה בַּר־נְדָרָֽי:

מה ברי. מה זאת עשית והגדת שאתה בני ולא בן אביך הכל יודעין שאביך צדיק גמור היה ואם אתה רשע יאמרו אמו גרמה לו:

בר בטני. כל נשי אביך כיון שמתעברות אינן שבות לתשמיש ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהא לי בן מלובן ומזורז שהתשמיש יפה כל ששה חדשים אחרונים:

ומה בר נדרי. כל נשי אביך היו נודרות שיהא להן בן הגון למלכות ואני נדרתי שיהא לי בן מלובן בתורה:

3אַל־תִּתֵּ֣ן לַנָּשִׁ֣ים חֵילֶ֑ךָ וּ֜דְרָכֶ֗יךָ לַֽמְח֥וֹת מְלָכִֽין:

אל תתן. אל תתיש:

לנשים חילך. כחך:

4אַ֤ל לַֽמְלָכִ֨ים לְֽמוֹאֵ֗ל אַ֣ל לַֽמְלָכִ֣ים שְׁתּוֹ־יָ֑יִן וּ֜לְרוֹזְנִ֗ים אֵ֣י (כתיב או) שֵׁכָֽר:

אל למלכים למואל. אין זה דבר הגון למלכים שהם להקב"ה, למואל כמו למו פי (שם):

אל למלכים שתו יין. אין נאה להם להשתכר:

אי שכר. כמו אין שכר:

5פֶּן־יִ֖שְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח מְחֻקָּ֑ק וִֽ֜ישַׁנֶּה דִּ֣ין כָּל־בְּנֵי־עֹֽנִי:

מחוקק. הכתוב בתורה וכ"ש מה שהוא בגרס':

6תְּנוּ־שֵׁכָ֣ר לְאוֹבֵ֑ד וְ֜יַיִן לְמָ֣רֵי נָֽפֶשׁ:

לאובד. למי שסופו לאבוד לרשעים:

למרי נפש. המצטערין על ענים ועל אבלם:

7יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּ֣ח רִישׁ֑וֹ וַ֜עֲמָל֗וֹ לֹ֣א יִזְכָּר־עֽוֹד:

8פְּתַח־פִּ֥יךָ לְאִלֵּ֑ם אֶל־דִּ֜֗ין כָּל־בְּנֵ֥י חֲלֽוֹף:

כל בני חלוף. כלומר לא יחסר אלו הן היתומים שחלפה עזרתם והלכה לה:

9פְּתַח־פִּ֥יךָ שְׁפָט־צֶ֑דֶק וְ֜דִ֗ין עָנִ֥י וְאֶבְיֽוֹן:

10אֵֽשֶׁת־חַ֖יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ:

11בָּ֣טַח בָּ֖הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ וְ֜שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר:

ושלל לא יחסר. כלומר לא יחסר טוב:

12גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא־רָ֑ע כֹּ֜֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיהָ:

13דָּרְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֜תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ:

14הָיְתָה כָּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֜מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ:

15וַתָּ֤קָם בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֜חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ:

טרף. מזון:

וחוק. הוא מזון הקצוב להם:

16זָמְמָ֣ה שָׂ֖דֶה וַתִּקָּחֵ֑הוּ מִפְּרִ֥י כַ֜פֶּ֗יהָ נָ֣טְעָה (כתיב נטע) כָּֽרֶם:

17חָֽגְרָ֣ה בְע֣וֹז מָתְנֶ֑יהָ וַ֜תְּאַמֵּ֗ץ זְרֹעוֹתֶֽיהָ:

18טָעֲמָה כִּי־ט֣וֹב סַחְרָ֑הּ לֹֽא־יִכְבֶּ֖ה בַלַּ֣יְלָה (כתיב בליל) נֵרָֽהּ:

19יָדֶיהָ שִׁלְּחָ֣ה בַכִּישׁ֑וֹר וְ֜כַפֶּ֗יהָ תָּ֣מְכוּ פָֽלֶךְ:

בכישור. שקורין ווירטוי"ל בלע"ז המכשיר את הפלך לטוות:

פלך. פושי"ל בלע"ז:

20כַּפָּהּ פָּרְשָֹ֣ה לֶעָנִ֑י וְ֜יָדֶ֗יהָ שִׁלְּחָ֥ה לָֽאֶבְיֽוֹן:

21לֹא־תִירָ֣א לְבֵיתָ֣הּ מִשָּׁ֑לֶג כִּ֥י כָל־בֵּ֜יתָ֗הּ לָבֻ֥שׁ שָׁנִֽים:

לא תירא לביתה. לבני ביתה:

משלג. מצינה:

לבוש שנים. בגדי צבעונין:

22מַרְבַדִּ֥ים עָֽשְׂתָה־לָּ֑הּ שֵׁ֖שׁ וְאַרְגָּמָ֣ן לְבוּשָֽׁהּ:

מרבדים. מצעות נאות למטה כמו מרבדים רבדתי (לעיל ז):

23נוֹדָ֣ע בַּשְּׁעָרִ֣ים בַּעְלָ֑הּ בְּ֜שִׁבְתּ֗וֹ עִם־זִקְנֵי־אָֽרֶץ:

נודע בשערים בעלה. ניכר הוא בין חביריו מפני מלבושיו שהם נאים:

24סָדִ֣ין עָ֖שְׂתָה וַתִּמְכֹּ֑ר וַ֜חֲג֗וֹר נָתְנָ֥ה לַֽכְּנַעֲנִֽי:

לכנעני. תגר:

25עֹז־וְהָדָ֥ר לְבוּשָׁ֑הּ וַ֜תִּשְׂחַ֗ק לְי֣וֹם אַחֲרֽוֹן:

ליום אחרון. ביום מותה נפטרת בשם טוב:

ותשחק. כל ימיה על יום מיתתה שיהא נכבד בשם טוב:

26פִּיהָ פָּתְחָ֣ה בְחָכְמָ֑ה וְתֽוֹרַת־חֶ֜֗סֶד עַל־לְשׁוֹנָֽהּ:

27צוֹפִיָּה הֲלִיכ֣וֹת בֵּיתָ֑הּ וְלֶ֥חֶם עַ֜צְל֗וּת לֹ֣א תֹאכֵֽל:

צופיה. היא בביתה נותנת לב על צורכי בני ביתה איך ינהגו באמת וצניעות:

28קָ֣מוּ בָ֖נֶיהָ וַֽיְאַשְּׁר֑וּהָ בַּ֜עְלָ֗הּ וַֽיְהַֽלְלָֽהּ:

29רַבּ֣וֹת בָּ֖נוֹת עָ֣שׂוּ חָ֑יִל וְ֜אַ֗תְּ עָלִ֥ית עַל־כֻּלָּֽנָה:

רבות בנות. כך מאשרין אותה בעלה ובניה:

30שֶׁ֣קֶר הַ֖חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֜הוָ֗ה הִ֣יא תִתְהַלָּֽל:

שקר החן. אשת החן ויופי אין מהללין אותה אלא הכל הבל ושקר אבל אשה יראת ה' היא לבד תתהלל:

31תְּנוּ־לָ֖הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִֽיהַלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַעֲשֶֹֽיהָ:

מעשיה. כשרון מעשיה מעיד עליה להללה בשער העיר כל יוצא ובא זו המליצה שפירשתי, אבל לפי המשל על התורה ולומדיה הפרשה מתבארת:

אשת חיל. היא התורה:

מי ימצא. אשרי הזוכה למצוא אותה:

מפנינים. מרגליות:

ושלל לא יחסר. אוכל פירות בעוה"ז ובעוה"ב:

דרשה צמר ופשתים. לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה בצרכי מלאכת הנשים והמשל כך היא דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים:

היתה כאניות סוחר. מביא' היא ללומדיה ברכה ומזון:

ותקם בעוד לילה. משכימים באשמורות:

ותתן טרף לביתה. שונה הרב לתלמידים החוק הקצוב להם:

זממה שדה. זממה בזמם וברסן את עשו איש שדה:

ותקחהו. מן העולם להאבידו:

מפרי מעשיה נטעה כרם. ישראל לקיימם לחיי העולם הבא:

טעמה. דבורה:

לא יכבה בלילה נרה. בליל כתיב חסר ה' בליל שמורים שנגפו המצרים האירה לישראל והגינה עליהם:

בכישור. בכשרון מעשיה:

תמכו פלך. משען ומשענה כמו (שמואל ב' ג') מחזיק בפלך:

כפה פרשה. כל מי שמשים עצמו עליה כעני בו היא מתקיימת:

לא תירא לביתה משלג. שדנין בו הרשעים מאש לשלג:

לבוש שנים. ברית דם מילה ד"א מלובשים בכפל נתון תתן (דברים ט"ו) פתוח תפתח (שם) העניק תעניק (שם) כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם כך הוא נדרש בתנחומא:

סדין עשתה. לבוש תפארת נותנת לחכמים:

וחגור נתנה לכנעני. למי שהוא חגור בסוחרתה נותנת אזור למתניהם:

ליום אחרון. אין להם להתעצב מיום הדין כי ינצלו ממנו וכל ימי חייהם ישחקו ליום הדין מי שאינו צריך לדאג נופל בדבר לשון צחוק כמו (איוב י"א) וישחק לרעש כידון:

צופיה הליכות ביתה. התורה מלמדתם דרך הטוב לפרוש מעבירה:

קמו בניה. התלמידים:

בעלה. הקב"ה:

שקר החן. שבמלכי העו"ג:

והבל. גדולתן ויופין:

תנו לה. לעתיד לבא:

מפרי ידיה. תפארת וגדולה עוז פאר וממשלה: