בשנים האחרונות, החלו מוצרים שונים להתהדר בסימון מיחזור על גבי האריזה. אלו, בנוסף למיכלי המיחזור המוצבים בכל קרן רחוב, מהווים חלק ממהפכת המיחזור, הטרנד החדש בשוק התעשייה. הרעיון הוא לקחת פסולת, ובתהליך מורכב וארוך להפוך אותה למשהו שימושי.

הרבה לפני שהחלו לעסוק במיחזור פסולת, הוזכרה בתורה תופעת המיחזור הרוחני. התורה נותנת לבעל תשובה יכולת נדירה למחזר את הזדונות ולייצר מהם זכויות, להפוך את התנהגותו השלילית לנקודות זכות באמצעות התשובה.

בעל התניא מנמק זאת בצורה פשוטה: חטאיו של בעל התשובה הרחיקו אותו מבורא העולם. דווקא הניתוק הדליק בליבו צימאון רוחני עמוק, שגרם לו לחפש אחר ה' ולחזור בתשובה. כיון שהזדונות הם המנוע והדלק של הקירבה לה', אין פלא שהם הופכים לזכויות.

ההישג הזה של בעל התשובה, גדול מבחינה מסוימת אף מההישגים של הצדיק. כי הצדיק שרוי כל ימיו בתוך האור, ואילו בעל התשובה מצליח להפוך אפילו את החושך לאור.

לאור זאת נבין נקודה תמוהה בפרשת כי-תשא. בעקבות חטא העגל, הוצאו להורג כל אלו שהשתתפו בחטא. כולם, אמרנו? עיון מדוקדק מעלה כי אמנם רבים נהרגו, אולם קבוצה קטנה מתוך חוטאי ה'ערב-רב' נותרה בחיים. מסקנה זו עולה מהדגשת התורה "וישק את בני ישראל", שאינה כוללת את הערב-רב. שכן, הם אינם "בני ישראל" אלא מכונים בעיקר "העם", ועליהם נאמר "לך עלה מזה אתה והעם אשר העלית מארץ מצרים".

איך יתכן שדווקא חלק מחוטאי ה'ערב רב' – שאף החטיאו את העם – נותרו בחיים?

מוסבר על כך, כי חטא העגל היה גזירה מאת ה' "כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה", כלומר, ליצור את היכולת לחזור בתשובה. הערב רב, שחטאו והחטיאו בעגל, מגלמים את החושך הגדול ביותר, הם מייצגים את הזדונות עצמם. וכאשר הם חזרו בתשובה והתקבלו בעם ישראל, זהו ההישג הגדול ביותר של הפיכת הזדונות לזכויות, של הפיכת החושך לאור.

דווקא בימינו, כאשר המודעות למיחזור עולה, חשוב שנזכור כי גם את המעשים שלנו יש אפשרות לתקן ולמחזר. בכל מצב בו יהודי נמצא, בורא העולם מוכן לקבל אותו חזרה.