מאוחר מדי. הרחקתי לכת מדי. אף פעם לא אשוב להיות כפי שהייתי.
כמה פעמים שמענו את המלים הללו? או, גרוע מזה, אמרנו אותן בעצמנו?
פרשת השבוע מספרת את סיפור עגל הזהב, החטא הלאומי החמור ביותר בהיסטוריה של העם היהודי. בכנות, אילו הייתי עורך התנ"ך הייתי מוותר על הפרק הזה. איזו פרשה משפילה לעם היהודי! שבועות ספורים בלבד לאחר ההתגלות הכבירה ביותר בכל הזמנים, כשבני ישראל ראו ושמעו את בורא העולם בעצמם, הם הולכים ומשתחווים לעגל? אבל התורה נוקטת כנות ויושר גמורים ומתעדת את הרגע הבלתי-מחמיא הזה שלנו בכל פרטיו המכוערים.
מדוע?
אולי הלקחים החשובים ביותר שעלינו להפיק מן האפיזודה המביכה הזו הם, ראשית כל, שאנשים אכן חוטאים, בני אדם אכן עושים טעויות, ואפילו יהודים אדוקים שראו את אלוקים במו עיניהם יכולים לשגות ולקלקל את השורה – בגדול. ושנית, שאפילו אחרי נפילה כה גדולה, עדיין יש תקווה, לא משנה מה.
ממש באותה פרשה אנו קוראים כיצד ה' אומר למשה לחרות לוחות ברית חדשים, במקום אלו שהוא ניתץ כאשר ירד מן ההר והיה מזועזע ממה שעשו היהודים בהיעדרו. (משהו כמו "שברת אותם – עכשיו תקן אותם" – כמו הבחור שנרדם במהלך דרשת הרב וזה אמר לשמש ללכת ולהעיר את הבחור. השמש אומר, "כבוד הרב, אתה גרמת לו להירדם, אתה זה שצריך להעיר אותו!"). לתורה אין כוונה להפחית את הכבוד שאנו רוחשים כלפי בני אותו דור, אלא לסייע לנו להבין את חולשותיהם של בני אנוש, את חולשתנו המוסרית ואת המציאות של מערכות יחסים, רוחניות או מסוג אחר.
ה' נתן לנו תורה מושלמת. לוחות הברית הוכנו בידי אלוקים, טהורים ומקודשים, ואז הן נשברו. האם פירוש הדבר שהכל אבוד? האם באמת אין כל תקווה? האם איבדנו את הסיכוי לגאולה? אחרי הכל, מה כבר יכול להיות גרוע יותר מעבודת אלילים? הפרנו את שתי הדיברות הראשונות ולוחות הברית נופצו לרסיסים קטנים, כיוון שכבר לא היינו ראויים להם. זו הייתה בגידה ממדרגה ראשונה.
אולם, התורה מלמדת כי לא הכל אבוד. רע ככל שהיה הדבר – ואכן זה היה רע מאוד – עדיין ניתנת לאדם האפשרות לתקן את הנזק. משה יכין לוחות חדשים. הם לא יהיו בדיוק אותם לוחות כמו אלו של ה', אבל יהיו לנו לוחות הברית למרות הכל. אנו יכולים לאסוף את השברים.
פעם שמעתי את אחד מעמיתיי מדבר על משמעות שבירת הכוס מתחת לחופה. אנו עושים זאת כדי לזכור את ירושלים ובתפילה לבנייתה מחדש, אך בנוסף לכך טכס זה מלמד את החתן והכלה העומדים להתחיל דרך חדשה בחייהם – לקח חשוב מאוד אודות החיים. מה מתרחש ממש אחרי שהחתן שובר את הכוס? כולם צועקים "מזל טוב!" המסר כאן הוא ברור. משהו נשבר? נו, זה לא סוף העולם. אנו אפילו יכולים לצחוק על זה ולהמשיך להיות שמחים ומאושרים. לא נורא. גם זה יעבור. עצה פרקטית טובה מאוד לזוג הטרי לשמירה על השלום והשלווה.
אין ספק שישנן הזדמנויות שניות בחיים. בבית הכנסת שלי אנו מנהלים תוכנית להשכלת מבוגרים הנקראת CAJE1 - המכללה לחינוך יהודי למבוגרים, והסיסמא שבה אנו משתמשים בלוגו של CAJE היא "הצ'אנס השני שלך לדעת". קיימות הזדמנויות שניות ושלישיות. רבים שנשרו מלימודי היהדות בבתי הספר שבו ללמוד אצלנו כמבוגרים. כיום, כמה מן הבוגרים שלנו אפילו מסוגלים לנהל טכס בבית הכנסת, ואני גאה מאוד בהם ובתוכנית שלנו.
בחיים, אפשר לאסוף את השברים. בין שיהיה זה הקשר שלנו עם ה', עם הבעל/ האישה, עם ילדינו או עם עמיתינו לעבודה, אנו יכולים לתקן את הנזק שגרמנו.
אם היהודים יכלו להתאושש מפרשת עגל הזהב, אזי האתגרים שעומדים בפנינו כיום הם פעוטים מאוד.
הוסיפו תגובה