האם חטא הוא להתווכח עם אלוקים? האם זהו חילול הקודש להטיל בספק את היסוד השמימי-אלוקי? ובכן, אברהם אבינו עשה זאת. לא בעבורו אלא בשם אנשי סדום, שאותם החליט אלוקים להשמיד בשל רשעותם. אברהם היה התגלמות החסד והחמלה. הוא נאבק בא-ל הכל-יכול בניסיון לקבל חנינה עבור תושבי הערים המפורסמות סדום ועמורה.

האף תספה צדיק עם רשע? הוא שואל את אלוקים. השופט כל הארץ לא יעשה משפט? אם ישנם 50 צדיקים, האם תחוס עליהם? ואם יש 45? 40? ... 30... 20 ... 10?" בסופו של דבר, אברהם לא יכול למצוא אפילו מניין צדיקים בסדום והוא מוותר. ואז, ככתוב, "ואברהם שב למקומו...". לאחר שנכשל בנסיונו האמיץ, הוא מכיר בתבוסתו ונסוג חזרה למקומו.

אך קיימת גם פרשנות חלופית למלים האחרונות הללו. "ואברהם שב למקומו" ניתן לפרש גם כי הוא חזר לדרכיו, להרגליו. ובאיזה הרגל מדובר? להגן על החלשים, לחפש את הנזקקים ולעזור לאנשים השרויים במצוקה, אפילו אם הם לא האנשים הצדיקים ביותר. אברהם סירב לשקוע באכזבתו. למרות כשלון מאמציו הפעם, הוא שב מיד לדרכיו.

מה קורה כשאנו נכשלים? אנו נפגעים ומוותרים. זה לא הלך, אין טעם. זה אבוד מראש, למה לנסות? פשוט להרים ידיים וזהו זה.

אך אברהם לא עשה כך. אברהם דבק בעקרונותיו. אולי הוא נתקל במכשול שעיכב בעדו, אך בכל זאת הוא המשיך להרים את נס המאבק למען הצדק. הוא המשיך להגן בגלוי על המצויים בסכנה והיה מוכן לפנות לערכאה הגבוהה ביותר ביקום, לא-ל הכל-יכול בכבודו ובעצמו.

אברהם מלמדנו לא לאבד את האמונה, לא לסטות מן השביל שבחרנו לנו ומאמונותינו הכנות. אם אנו מאמינים שזהו הדבר הנכון לעשותו, אזי זה אכן הדבר הנכון, גם אם לא נראה שנקבל על כך כל תמורה בעתיד הקרוב. אם זה הדבר הנכון, אז דבוק בו, ללא קשר לתוצאה.

אחת מן דמויות הקומיקס החביבות עליי הוא צ'רלי בראון. באחד הקטעים שנותרו בזכרוני, יש סערה בחוץ וצ'רלי בראון נחוש בדעתו לצאת להעיף את העפיפון שלו. חבריו אומרים לו שהוא צריך להיות מטורף לנסות להעיף עפיפון במזג אוויר כזה, שכן הרוח תהרוס אותו תוך זמן קצר. אך בקטע האחרון רואים את צ'רלי כשהוא צועד בהחלטיות ויוצא מן הבית כשהעפיפון מוחזק היטב בזרועו ומתחת לציור כתוב, "גבר צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות".

האם אנו מאמינים בעקרונות אמונתנו בגלל שזה כדאי לנו? האם אנו טובים ומוסריים מפני שאנו מאמינים שזו הדרך המובילה לחיים טובים? האם אנו ממתינים לגמול הגדול שממתין לנו בקצה הדרך בגין התנהגותנו הטובה? ומה קורה כאשר איננו מסוגלים לראות זאת? האם אנו נעשים מתוסכלים, מאוכזבים וכועסים על אלוקים?

יש אנשים שנעשים דתיים מן הסיבות הלא נכונות. הם מחפשים איזה פתרון קסם לבעיות בחייהם וכאשר הבעיות לא נעלמות מהר כפי שהם ציפו, הם מוותרים על סגנון החיים הדתי שלהם. זה לא עבד, אני עוזב.

אברהם אבינו מזכיר לנו ש"יהודי צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות", בלי קשר לתוצאות. בין שנראה את פירות עמלנו ובין אם לאו, הרי שאם זה הדבר הנכון לעשותו, עלינו להמשיך בעשייתו.