איש צעיר, שנפרד מאשתו ומילדו, לא היה יכול להחליט אם להתגרש מאשתו או לנסות להתפייס איתה. הוא התייעץ עם איש מקצוע וזה שאל אותו, "האם אתה חש רגשות אהבה כלפי אשתך כפי שחשת בתחילת נישואיכם?" בלי להקדיש לכך מחשבה רבה ענה הבעל החי הפרוד מאשתו "לא נראה לי". "אם כך," השיב איש המקצוע, "השלם את הניתוק ועזוב אותה אחת ולתמיד".

האם נכון שהנישואין יושתתו על רגשות רגעיים של נוחות או של אהבה? או שקיים דבר אחר חשוב יותר? הבה נתבונן בכך לעומק.

עבור רוב האנשים שנישאו לא מזמן, להרגיש קרובים זה לזה זהו דבר קל יחסית במהלך החודשים הראשונים ואף השנים הראשונות לנישואין. רגשות נעורים יכולים להיות אופוריים היוצרים באופן טבעי גישה שנוטה יותר לקבל את השיגעונות או הפגמים של בן/בת הזוג. כמו שאומרים, "האהבה היא עיוורת". אלוקים עשה את הרגשות החזקים האלה לחלק טבעי מקשר טרי כדי לסייע לבני הזוג הטריים ליצור קשר חזק, להתחיל משפחה ולהישאר ביחד. כל זה הוא הכנה ללחצים המשפחתיים העתידיים של גידול ילדים, של השתכרות לפרנסה, של בעיות בלתי צפויות, של הזדקנות וכו'.

היהדות מלמדת על ברית, על קשר נצחי בין בני עם ישראל לבין אלוקים. קשר זה דומה לקשר שבין שני חברים שכל כך מסורים זה לזה עד שהם מסכימים תמיד לדאוג זה לזה, בלי קשר למה יקרה לכל אחד מהם ולרגשות שהם עשויים לחוש מאוחר יותר ביחס לקשר שלהם. אז שני החברים הללו כורתים ברית. ברית זו קיימת מעבר להיגיון וללוגיקה – וזוהי בדיוק הסיבה שבגללה היא נצחית ובת קיימא. הקשר הנצחי שבין אלוקים לעם היהודי הוא ברית כזאת. מדובר בדאגה זה לזה שאינה מבוססת על הדדיות אלא על מחויבות.

נישואין מוצלחים אף הם מוחזקים באמצעות ברית. "ברית" זו היא מחויבות נצחית לנישואין, הבטחה לעולם לא לוותר כאשר הדברים נעשים קשים, ושבועה להמשיך ולנסות לתקן כל בעיות שעשויות להיווצר במערכת היחסים. בנישואים בריאים, החוכמה הזו הנובעת מבשלות ומבגרות פנימית היא הכרחית כאשר – באופן בלתי נמנע – רגשות המשיכה ההדדית של שנות הנעורים דועכים לבסוף. הברית הזאת שבין בעל לאשתו היא הדבר ששומר על ילדיהם בטוחים מפני אימת הגירושין והכאב שהם מביאים, ומפני הסכנה של לגדול בלי היתרון של נוכחות שני הוריהם בחינוכם, הדרכתם והגנתם.

קיימים מקרים נדירים שבהם גירושין הם הכרחיים. היהדות מכירה בכך ומאפשרת "גט", שהיא הדרך ה"כשרה" לפירוק הנישואין. אולם בימינו, עקב חדירת ערכים חילוניים שמדגישים הנאה אישית ואוטונומיה לכל אדם, ישנן משפחות יהודית שמוותרות הרבה יותר מדי בקלות, ולרוע המזל מקבלות לכך אף את תמיכתם של אנשי מקצוע חדורי כוונות טובות.

ברית בין בעל לאשתו היא רגש רוחני חזק אשר גובר על כל אכזבה פיזית או רגשית. אין ספק שהדאגה לאדם אחר ועשיית מעשים עבורו שנובעים מתוך אהבה אלה דברים שגורמים לנו להרגיש טוב, והם חיוניים לבריאותה של כל מערכת יחסים. כאשר בן או בת הזוג שלנו נותנ/ת לנו את מה שאנו זקוקים לו, אנו מרגישים טוב. זה מעניק סיפוק לאגו שלנו ומחזק את ההערכה העצמית שלנו. אבל זו לא אמורה להיות הסיבה היחידה להישארות בנישואין!