יקום נא ויעמוד נביא האמת! מאז ומתמיד היו נביאי שקר, וכבר בימי המקרא (דברים יג) הזהירה אותנו התורה שאנו עתידים להיתקל במי שנראים כמו נביאים, ואפילו כאלה שלמראית עין מחוללים נסים כמו נביאים, אבל לאמתו של דבר הם נביאי שקר.

למה בכלל אלוקים מאפשר לנביא שקר לחולל נסים או לבצע מעשים מופלאים שבאמת משאירים עלינו רושם רב? לפי פרשת השבוע, התשובה היא שאלוקים מעמידנו בניסיון. אם אנו אוהבים את אלוקים באמת ובתמים בכל לבבנו ובכל נפשנו, אזי לא נתרשם משום נס או מעשה קסמים רב-רושם. מבחן האמת יהיה תמיד אחד: האם הטוען לנבואה הזה דוחק בנו לקיים את מצוות אלוקים או להתעלם מהן? ואם ה"נביא" אינו נאמן לדבר אלוקים, אזי אין הוא נביא אלא מוליך שולל ונביא שקר.

אם חשבת שמבחני החיים הסתיימו עם סיום לימודיך בבית הספר, מצפה לך הפתעה: לאורך כל החיים יש מבחני חיים רבים, שיכולים להיות קשים הרבה יותר ממבחנים בכימיה או בפיזיקה. ואם לא די בכך, עליך להביא בחשבון גם שאין בידינו הרבה מה לעשות כדי להתכונן לסוגים האלה של המבחנים.

אחד ממבחני האמונה הגדולים הוא העוני. גם השפע יכול להיות מבחן קשה, קשה ממה שאנו מדמיינים בדרך כלל. בעיות בריאות הן מבחן שאינו קל, ואם קורה לאדם אסון – זהו מבחן גרוע אפילו יותר. כל אדם מתמודד עם המבחנים והאתגרים הייחודיים שלו/ה. אולי לפעמים נדמה לנו שהיינו מעדיפים להתמודד עם המבחנים של אדם אחר, אבל כל אחד מאיתנו מקבל את המבחנים המיועדים אך ורק לו, ורק עליו מוטל להתמודד איתם. מה שמהווה פיתוי לאדם אחד אולי לא יהווה פיתוי לרעהו, וייתכן שמשהו שקשה לי — יהיה לך קל ופשוט, או להפך. אם נהיה מודעים לכך שכל אתגר שלפנינו בכל רגע הוא, למעשה, ניסיון שאנו נקראים לעמוד בו, אולי נשכיל יותר לטפל בו ולעבור בהצלחה את המבחן. אבל לא תמיד אנו מבינים שאולי מה שנתקלנו בו הוא האתגר האישי, הרוחני-מאוד שלנו, אולי אפילו החשוב ביותר, מהסוג שמעמיד בניסיון את כל קיומנו. לא בטוח שאנו מייחסים די ערך לאפשרות שנשמותינו ירדו לעולם הזה בדיוק כדי להתמודד עם המבחנים האלה.

אז אנחנו עושים רציונליזציה:

אם יש אלוקים בעולם, איפה הוא היה באושוויץ?

אם אלוקים לא התכוון שאקח את הכסף, למה הבוס השאיר את הקופה הרושמת פתוחה?

אם משהו לא בסדר עם מערכת היחסים הזאת, למה ההרגשה שלי לגביה כל כך בסדר? האישה המסכנה הזאת לכודה בנישואין נטולי אהבה. האם היא לא ראויה לקצת אושר? האם לא ראוי שאתייצב לטובתה?

אם אלוקים באמת רוצה שאשמור שבת, למה הרווח היומי הגדול ביותר הוא דווקא בשבת?

אם יש כוונה עליונה שאניח על ראשי כיפה, למה אני קירח? הרי אני אפילו לא מוצא שערה שאפשר לחבר אליה את הסיכה!

אבל אם אנו מכירים במושג של מבחן אמונה, אז לפתע הרבה יותר קל להתמודד עם אתגרים, ויהיו גדולים ככל שיהיו.

השאלה נשארת בעינה: למה אלוקים מעמידנו בניסיון? האם זה באמת, כפי שהפרשה מסבירה, כדי לדעת אם אנו אוהבים את אלוקינו אהבת אמת "בכל לבבנו ובכל נפשנו"? האם אלוקים אינו יודע את כל זה מראש? האם עלינו להאיר לו את הדרך? האם יש משהו שאלוקים אינו יודע?

על פי רבי שניאור זלמן מליאדי בדברים שכתב בלקט הדיונים החסידיים הקלסי שלו "ליקוטי תורה", הדבר לא נועד כדי שאלוקים ידע, אלא כדי שאנחנו נדע. מובן מאליו שאלוקים יודע, אבל הוא מציב על דרכנו ניסיונות ומכשולים כדי שאחרי שנתגבר עליהם נביא לקדמת הבמה ונוציא אל הפועל את אהבת אלוקים החבויה, הפנימית, שהייתה בלבבנו ובנפשנו תמיד.

כשאנו עוברים בהצלחה את מבחני החיים אנו מגלים שבסופו של דבר יש בנו הכוח הפנימי. שבאמת ובתמים אנחנו קשורים לאלוקים בקשר עמוק, ושמחויבותנו כלפיו היא אמתית, כנה וטהורה. כשאנו עוברים בהצלחה את מבחני החיים אנו מגבירים את אמוננו בכוחנו המוסרי ומתעשרים בתודעה הגבוהה יותר של אלוקים המואצלת עלינו. זו הסיבה שאנו חזקים יותר אחרי שאנו מתגברים על מכשולים שקריים מאשר לפני שהתמודדנו איתם.

אנחנו לא מסתובבים בשטח בחיפוש אחרי מבחנים. בכל בוקר בתפילת הבוקר שלנו אנו מבקשים מאלוקים "ואל תעמידנו בניסיון". אבל אם בכל זאת קורה והדברים מתגלגלים בדרך הזאת, עלינו להיות מודעים לכך שלצורך הצלחתנו כבני אדם מוסריים וכיהודים מחויבים הכרח, שנעמוד בהצלחה באתגר.

מי ייתן שלעולם לא יהיה עלינו לעמוד במבחן. אבל אם הדבר כן יקרה, הבה נזכור שזהו מבחן. אנא, אלוקים, עשה שנעבור אותו בהצטיינות יתרה.