שאלה:

לעתים תכופות תהיתי באיזה שלב אלוקים ניתק את הקשר עמנו. קח לדוגמה את חורבנות בתי המקדש – אלו לא היו סתם מבנים, אלו היו מקדש לאלוקים! כיצד הוא עבר בשתיקה על חורבן בית המקדש הראשון והשני?

תשובה:

שאלתך הטרידה את היהודים כבר מאז שהוגלינו למצרים. אפילו משה רבינו בעצמו, מי שנבחר לגאול את עם ישראל ממצרים, כאב על העלם הפנים של הבורא ושאל אותו "למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני?"

הנה קטע מהתלמוד (מעובד ומתורגם מארמית) העוסק בחורבן בית המקדש הראשון. קטע זה מופיע במסכת יומא, דף סט, ב.

אמר רבי יהושע בן לוי: מדוע נקראו אנשי 'כנסת הגדולה' בשם זה? שכן הם החזירו עטרה ליושנה.

שכן משה רבינו כינה את בורא העולם "הא-ל הגדול הגיבור והנורא' (דברים י, יז).

בא ירמיה ואמר: נוכרים מקרקרין בהיכלו! היכן הם נוראותיו? ולפיכך לא אמר נורא.

בא דניאל ואמר: נוכרים משתעבדים בבניו! היכן גבורותיו? ולפיכך לא אמר גיבור.

באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו: אדרבה! זו היא גבורתו שכובש את יצרו ונותן ארך אפיים לרשעים; אלו הן נוראותיו, שאלמלא הקדוש ברוך הוא כיצד שרדה אומה אחת (עם ישראל) בין האומות? ולפיכך השיבו אל התפילה את הנוסח בו השתמש משה.

השבוע אני מלמד את בתי בת החמש לרכב על אופניים. כיום היא יכולה לרכב עם גלגלי עזר, ואפילו אז היא נופלת לפעמים. יכולתי לרדוף אחריה ולהבטיח לה שלא תיפול אף פעם, ויכולתי גם להשאיר לה את גלגלי העזר לנצח. אך זו לא המטרה. אני רוצה שהיא תהיה מסוגלת לרכב אל האופק בלעדיי. זה תפקידי כאבא.

אלוקים הוא גדול כיוון שהוא נותן לנו עולם ואומר לנו לתקן אותו. הוא יכול היה לתת לנו עולם מאושר וחסר דאגות ופשוט להזמין אותנו ליהנות ממנו, אך אז לא היה זה טוב לב אמיתי מצדו והוא לא היה אב אמיתי. לא היה זה עולמנו, אלא סתם מין לול תינוקות שהושלכנו לתוכו. לא הייתה לנו משמעות ולחיים לא היה כל ערך. תמורת זאת, הוא הביא אותנו לכאן, נתן לנו כמה הנחיות בסיסיות, החזיק בנו לאיזו תקופה, שלח לנו את משה ואת הנביאים ולאחר מכן את החכמים, ולבסוף הוריד את גלגלי העזר ושחרר אותנו.

אף על פי כן, בהיעדרו-כביכול, הוא נמצא אתנו יותר מתמיד. קשה לכתוב זאת, כיוון שכל כך הרבה דברים סותרים זאת לכאורה, אבל גם בעצומן של הזוועות האיומות ביותר אירעו ניסים. הרבי הדגים זאת באמצעות העובדה המבלבלת שהנאצים הפסידו בקרב הקריטי באל עלמיין – מה שהציל את פלסטינה ואת היהודים שגרו בה. ישנן עוד אינספור דוגמאות כאלה. לפני זמן לא רב התפרסם באנגלית ספר בשם Small Miracles of the Holocaust (ניסים קטנים מן השואה) והסיפורים הם אותנטיים, חיים ונוגעים ללב, וגורמים לנו לחשוב "כמה מוזר הוא האלוקים הזה, הוא נמצא ולא נמצא בעת ובעונה אחת!"

הוא נותר דומם בחיינו רק כשאנו לא יודעים איך להקשיב. אם אתם מחכים לאיזה קול רועם מן השמים שייענה לתפילותיכם, אולי אתם כמו הילדה הרוכבת על אופניה לתוך קיר וממתינה שאביה ירוץ אחריה ויעצור אותה. אבל אם תביטו עמוק לתוך לבכם ומחשבותיכם שניתנו לכם מאת האלוקים, ותקראו את השלטים שאותם הוא הציב מסביבכם, אזי בהם – אם תחפשו בכנות –תשמעו את קולו רם וברור ותמצאו את הבלמים ממש בזמן.

למען האמת, בהיעדרו, הוא וטוב לבו מצויים אף יותר מאשר בעת הימצאו בינינו. זוהי גדולתו האמיתית.