עובדה מעציבה היא שכאשר הכלכלה במשבר, הנפגעים הקשים ביותר הם מוסדות הצדקה והנזקקים הנהנים מהם. זאת, בתקופה שבה מוסדות הצדקה צריכים להרחיב את שירותיהם כדי לסייע למספר אנשים שלמרבה הצער רק גובר והולך.

בארה"ב, כמעט 94 אחוז ממגייסי הכספים שלא-למטרות-רווח שנסקרו לאחרונה, אמרו שהכלכלה משפיעה עכשיו באורח שלילי על גיוסי הכספים. בבריטניה, צופים כי אחד משלושה ארגוני צדקה יפטר אנשי צוות תוך חודשים, ומענקים ותרומות מחברות ענק ירדו בעשרים אחוזים.

אף שהדבר מצער, זה מעלה את השאלה: האם באמת אין זה מעשה נכון – בתקופות קשות – לקצץ במתן צדקה כאשר שאנו מקצצים בהוצאות שלנו בכל כך הרבה תחומים הקשורים בסגנון חיינו?

ובכן, הדבר תלוי באופן שבו אנו רואים את התרומות שלנו:

הרבי הסביר פעם ש"צדקה" היא מלה נושנה המתארת מתן עזרה כספית לנזקקים. מילולית, המילה "צדקה" באה מלשון "צדיק" ו"צודק". זה פשוט הדבר הנכון והצודק לעשותו. "חסד" לעומת זאת, היא מלה המציינת מעשה המרחיק לכת מעבר לחובה המיידית – זהו מעשה ראוי לשבח, הנעשה מבחירה.

כסף של מי?

לפי המסורת היהודית, לפחות 10% מרווחי הנטו שלנו מיועדים לצדקה ("מעשר"). אנו מאמינים שבסופו של דבר, אנו הבנקאים של אלוקים. בנוסף לכספים המיועדים לשימושנו האישי, הוא מעניק לנו סכום נוסף אותו אנו אמורים להוציא על מטרות צדקה.

ה' יצר עולם של נותנים ומקבלים. הוא מספק לכל ברואיו את הדרוש להם, ועם זאת, הוא רצה שנדיבותו תגיע אל ה"מקבלים" דרך ארנקיהם של הנותנים.

כאשר אנו מתנהגים כך אנו לא מתנהגים באופן יוצא מן הכלל, אלא רק ממלאים את החובה המוטלת עלינו.

עשיית "חסד" יכולה להיות מותרות. בזמנים קשים אנו נרצה לקצץ בעשיית חסד. אך מתן צדקה הוא כסף שמעולם לא היו שלנו מלכתחילה, והעברתם לנמענים המיועדים אינה בבחינת מותרות שאפשר לקצץ בהם.

(עם זאת, יש לציין כי אדם שאמצעיו מספיקים אך ורק לכיסוי צרכיו הבסיסיים ביותר פטור ממעשר זה).

המבחן של ה'

הדברים הבאים הם מובאה מתוך מכתב שכתב פעם הרבי לאיש עסקים מוצלח שעבר זמנים קשים:

"בלי ספק, עלינו לראות זאת כמבחן מאת ה'. אף שהוא יודע שהלב היהודי פתוח תמיד ומוכן בכל עת לשמוע לקול קריאת התורה ומצוותיה, עדיין הוא בוחן אותנו כדי להשביע את רצונם של המלאכים בבית-הדין של מעלה הממאנים להאמין.

"לכן, ה' אומר להם: ראו, למרות הנטייה הטבעית להפחית במתן צדקה כשהעסקים לא פורחים כתמיד, הרי כאן יהודי חכם, המבין שזהו רק ניסיון לבחון אותו. הוא גם מבין שכאשר הוא יעמוד במבחן – ויבין אז את הכוונה האמיתית שמאחורי כל זה – לא זו בלבד שעסקיו ישגשגו כמקודם, אלא שיפרחו וישתפרו לאין ערוך....."

המבחן שלנו

בספר משלי אומר המלך שלמה: "מלווה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו" (משלי יט, יז).

אדם אף פעם לא מפסיד ממתן צדקה. למעשה היא דומה להלוואה: אמנם התמורה לרוב המצוות ניתנת בעולם הבא, הרי כל הצדקה שאדם נותן בעולם הזה משולמת לו בחזרה במלואה במהלך חייו, עם הרבה "ריבית".

בדרך כלל (לפי דברים ו) אסור לנסות את האלוקים. מבחינה מעשית, פירוש הדבר הוא שאסור לעשות מצווה מתוך ציפייה שה' יתגמל אותנו על קיום המצווה.

מעשה צדקה הוא יוצא הדופן לכלל זה. כפי שהכריז הנביא מלאכי: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די" (מלאכי ג, י). בורא העולמים קורא לנו לבחון ולנסות אותו באמצעות נתינת הצדקה.

לדברי חז"ל (תלמוד בבלי, ראש השנה, ד): אדם האומר, 'אני נותן כסף לצדקה על-מנת שבני יחלים ממחלתו", הוא צדיק.

עושר אמיתי

מספרים על הרב שמשון ורטהיימר, תלמיד חכם מהמאה השבע-עשרה, שצווה על ידי הקיסר להציג דו"ח של כל רכושו. כששמשון הגיש את המאזן הכספי שלו, הקיסר האשים אותו בשקר ובגידה, כי הוא עצמו העניק לו טירה שערכה היה רב מן הסכום הכולל שבמאזן.

הרב שמשון הסביר שהקיסר ביקש דו"ח על כל רכושו, ואילו הטירה הייתה מתנה שהוא עלול לקחת בחזרה בכל עת.

"אז מה בדיוק רשום במאזן שלך?" תבע הקיסר לדעת.

"זו הצדקה שלי", הסביר רבי שמשון. "זה מה שבאמת שלי, אפילו הקיסר לא יכול לקחת זאת ממני".