אגלי זיעה נטפו ממצחו של אליצפן. זו השנה הראשונה שהוא עולה לרגל לבית המקדש בירושלים. הוא משך את הכבש במעלה הר הבית, והרהר: "עד לא מזמן המשכן היה בגבעון. שם היה קל יותר, הכול היה מישורי. ואילו היום, כדי להקריב קרבן בבית המקדש שבירושלים, יש לטפס במדרגות ובעוד מדרגות".

מדוע אכן בית המקדש נבנה במקום כה גבוה, עם כל כך הרבה מדרגות?

מילה אחת בפרשת השבוע מסבירה את הכול. כאשר משה רבנו מדבר על בית המקדש העתידי, הוא מכנה אותו "המקום אשר יבחר ה'". המילה הזו, "המקום", מלמדת כי בעוד שקדושת המשכן נדדה ממקום למקום מבלי להשאיר עקבות, בבית המקדש קרה משהו ייחודי – הקדושה חדרה למקום עצמו והפכה לחלק מהר הבית.

זו הסיבה שגם כיום, לאחר החורבן, מיליוני יהודים באים להתפלל מול הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו. גם כיום, חל איסור להיכנס לשטח המקדש כי השכינה לא זזה ממנו.

זה בדיוק הרעיון שמאחורי המדרגות. כאשר אזור מסוים בבית המקדש היה קדוש יותר, הדבר התבטא גם בכך שהמקום עצמו היה גבוה יותר. המדרגות היוו מאפיין ייחודי לבית המקדש שנבנה בירושלים, וסמל לקדושה השורה במקום דרך קבע.

גם במישור האישי, מקום המגורים אמור לקלוט ולבטא את הקדושה של יהודי. אי אפשר להסתפק רק ברגש של קדושה, גם הבית עצמו אמור להראות כמו בית יהודי. אם זו המזוזה המוצבת בפתח הבית ובכניסה לחדרים; אם אלו ספרי הקודש המונחים דרך קבע על המדפים; ואם זו קופת הצדקה הקבועה בקיר, ומזכירה כי אפילו הכסף מיועד בעצם לתכלית קדושה.

בפעולה קטנה נהפוך את הבית שלנו לבית מקדש קטן, ונתקדם צעד נוסף לקראת בניית בית המקדש השלישי!