ברכות וקללות. פרשת השבוע מרעידה שוב את נימי נפשנו למקרא דברי האזהרה שמזהיר משה את בני קהילתו. הנביא הגדול מזכיר להם כי חיי מצוות יביאו להם את ברכת ה' ואילו אם יסורו מדרך ה' ויתעלמו ממצוותיו, תבוא קללה על ראשם ועל חייהם.

משה מקדים את דברי האזהרה שלו במלה "ראה". ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. אך מדוע "ראה"? מה יש כאן לראות? האם הוא הראה להם משהו בכלל? התורה לא משתמשת בשפה ציורית רק מפני שנאה לעשות כן וכי הדבר נשמע פיוטי. מה יש כאן לראות? מדוע "ראה"?

תשובה אחת לכך היא, שהאופן שבו אנו מסתכלים, הוא עצמו יכול לקבוע אם חיינו יהיו מבורכים או מקוללים. כיצד אנו רואים אנשים אחרים? וכיצד אנו רואים את עצמנו? הפרספקטיבה שלנו, האופן שבו אנו מסתכלים על הדברים ורואים אותם, יגרמו לחיינו שלנו להיות מבורכים או ההפך, חלילה.

הצדיק רבי לוי יצחק מברדיצ'ב פגש פעם איש צעיר וחסון שאכל בעזות מצח ביום כיפור. אמר לו הרבי שאולי הוא לא מרגיש טוב. הבחור התעקש כי הוא בריא לחלוטין. אולי הוא שכח שהיום יום כיפור, היום הקדוש בשנה? "מי לא יודע שהיום יום כיפור?" שאל הבחור. אולי מעולם לא לימדוהו שיהודים לא אוכלים ביום הזה? "כל ילד יודע שיום כיפור הוא יום של צום, רבי!" ענה לו הבחור. על כך הרים רבי לוי יצחק לשמים ואמר, "בורא העולם! ראה כמה נפלאים הם בני עמך! הנה יושב כאן יהודי, אוכל ביום כיפור ולמרות זאת מסרב לשקר!" לרבי מברדיצ'ב תמיד הייתה יכולת לראות אחרים בעין מבינה, רחמנית ונדיבה.

כיצד אנו רואים את המזל הטוב הנופל בחיק אחרים? האם אנו שמחים בשבילם, או שאנו מביטים בהם בקנאה ובצרות עין? איך אנו רואים את עצמנו ואת חולשותינו? האם אנו מוטים סובייקטיבית או שאנו נאמנים לאמת האובייקטיבית? "הוא לא-יוצלח, בטלן וקמצן נאלח. אני? אני פשוט נזהר איך אני מוציא את הכסף שלי". "היא שיא השעמום, אנטי-סוציאלית בלתי נסבלת. אני? אני פשוט נהנית להישאר בבית". "הוא עיקש כשור. אני? אני פשוט אדם נחוש בדעתו".

ברור שהאופן שבו אנו מסתכלים על עולמנו ועל האנשים שסביבנו משפיע באופן משמעותי על האופן שבו מתייחסים אלינו החיים עצמם. אומר משה, והצדק עמו: "ראה". שכן, האופן שבו אנו רואים דברים בחיים ישפיע בלי ספק על התוצאות שאנו מקבלים בחיים.

הרבי מליובאוויטש השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן (1880 – 1950) סיפר פעם, שכאשר היה ילד קטן, שאל את אביו, "למה לאנשים יש שתי עיניים?" השיב לו אביו, "כשאנו מביטים ביהודי אחר, אנו צריכים להביט דרך העין הימנית שלנו באהבה. בעין השמאלית עלינו להשתמש מתוך אבחנה, למשל, כשמביטים בממתקים או בחפצים אחרים שאינם כה חשובים לתוכנית הגדולה".

(כשהייתי תלמיד ישיבה, בבניין שלנו שכן גם בית כנסת שבו נהגנו תכופות להתראות עם הצעירים שהגיעו למניין היומי. איש אחד, עליו השלום, תמיד נראה לנו כזעפן, מה שקוראים זקן רגזן. אינני זוכר אם הוא באמת היה קצת פוזל או לא, אך תמיד קראנו לו "סאם בעל העין השמאלית", כי תמיד היה נראה שהוא מסתכל עלינו התלמידים ב"עין שמאל").

פרשת השבוע נקראת "ראה", כתזכורת תמידית לכולנו שאפילו הראייה שלנו יכלה להביא לנו ברכה או קללה. הבה נביט בעולם בצורה נכונה ונזמין לחיינו את ברכת אלוקים.