האזהרה שהוזהר הדיין מלילך אחר סברת דיין אחר, דרך הסמכות עליו בחיוב המחייב או זיכוי הזכאי, בלי שיבחון הדבר בעצמו לפי חקירתו וסברתו מתוך יסודות הדין. והוא אמרו: "ולא תענה על רב לנטת" (שם).

הכוונה בזה: אל תבקש בריב, הנטיה בלבד, והוא: שתטה עם הרוב או עם הגדולים, ותשתוק ממה שיש בדעתך באותו הדין.

ולשון המכילתא: "לא תענה על רב לנטת, שלא תאמר בשעת מנין: דיי שאהיה כר' איש פלוני - אלא אמור מה שלפניך. יכול אף דיני ממונות כן - תלמוד לומר: אחרי רבים להטת" (שם).

וגם מן הלאו הזה נלמדה האזהרה למלמד זכות שלא יחזור וילמד חובה, אמרו יתעלה: "[ו]לא תענה על רב לנטת", כלומר: לא יהא דברך בו להטות אותו לחובה.

וכן אין פותחין בדיני נפשות לחובה, שנאמר: "[ו]לא תענה על רב לנטות". וכן מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. וכן אין מתחילין מן הגדול - כל הדברים האלה נלמדו ממה שנאמר: "[ו]לא תענה על רב לנטת",

כמו שנתבאר בפרק ד' מסנהדרין ושם נתבארו דיני מצווה זו.