האזהרה שהזהרנו גם כן מלהעביד יפת תואר אחר בעילתה, כוונתי באמרי "להעבידה": שלא יעשנה שפחה ויניחנה אצלו כשאר השפחות העובדות דרך שפחות. והוא אמרו יתעלה: "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה" (שם).

ולשון ספרי: "לא תתעמר בה - שלא תשתמש בה".

הנה נתבאר לך ששני לאווין אלו מזהירים על שני ענינים נפרדים, והם: - שהזהר מלמכרה לזולתו - וגם מלהשאירה אצלו דרך שפחות, אלא כמו שציווה יתעלה: "ושלחתה לנפשה".

וכך פירשו במה שנאמר" בגונב נפש "והתעמר בו ומכרו" (שם כד, ז), אמרו: משיכניסו לרשותו וישתמש בו.

וכבר נתבארו דיני יפת תאר בתחילת קידושין.