הציווי שנצטווינו להשמיט כל המשאות בשנת השמטה, וא אמרו יתעלה: "ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (דברים טו, ג).

וכבר נכפל הציווי במצווה זו ואמר: "וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו" (שם שם, כ),

ולשון התוספתא: "בשתי שמטות הכתוב מדבר" אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים"; ושמטת כספים זו אינה נוהגת מן התורה אלא בזמן ששמטת קרקע נוהגת, ואז היא נוהגת מן התורה בכל מקום, וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק אחרון ממסכת שביעית.