הציווי שנצטווינו שיהא מעשה המנחה, באופן הנזכר בכל סוג וסוג מהן, והוא אמרו: "ונפש כי-תקריב קורבן מנחה לה' וגו'; ואם מנחה על המחבת קורבנך וגו'; ואם מנחת מרחשת" (שם ב, א, ה, ו,). ואמר להשלמת המעשה: "וזאת תורת המנחה וגו'" (שם ו, ז).

ודיני מצווה זו על חלקיה הרבים מבוארים במסכתא המיוחדת לכך, כלומר: מסכת מנחות.