היא הציווי שנצטווינו להאמין ביראתו יתעלה ובמוראו, ובל נהיה שאננים ובוטחים - אלא (נחכה) [ונחוש] לביאת עונשו ית' בכל-עת. וזהו אמרו יתעלה: "את-ה' אלוקיך תירא" (דברים ו, יג).

ובגמרא סנהדרין אמרו בדרך שקלא וטריא על דבריו יתעלה: "ונקב שם-ה' מות יומת" (ויקרא כד, טז): ואימא פרושי , דכתיב: "אשר נקבו בשמות " (במדבר א, יז), ואזהרתה מן "את-ה' אלקיך תירא"? - כלומר: זה שנאמר "ונקב שם-ה'" הוא שיזכיר את-השם בלבד בלי שיברך.

ואם תאמר: איזה עוון יש בזה? נאמר, שהוא מאבד את היראה. כי מיראת ה' הוא, שלא יזכר שמו לבטלה. והייתה התשובה על שאלה זו ודחית דבר זה בכך שאמרו: "חדא - דבעינא שם בשם, ולכא", כלומר: שיברך את השם בשם, כמו שאמרו "יכה יוסי את יוסי":

ועוד:"אזהרת עשה היא, וכל-אזהרת עשה לא שמה אזהרה". כלומר: זה שאמרת "אזהרתה מן 'את-ה' אלקיך תירא'" לא יתכן, לפי שזה ציווי - והוא מצוות עשה - ואין מזהירין בעשה.

הנה נתבאר שזה שנאמר "את-ה' אלקיך תירא" - מצוות עשה.