כולנו מכירים אנשים המסורים לעבודתם על חשבון הבריאות והחיים האישיים. ידיד שלי הלך פעם לראיון במשרד עורכי דין יוקרתי. הציעו לו שכר מעולה ולהצעה נלוו שפע של הזדמנויות לקידום – תלוי כמה שעות וכמה קשה הוא מוכן לעבוד. הוא כמעט השיב בחיוב להצעה, אך אז שם לב לדבר מעניין: כל השותפים הבכירים במשרד הזה היו גרושים.

הוא הפנה את גבו למפעל התמוטטויות העצבים הזה, וכיום הוא עובד בחברה גדולה. התשלום אינו גבוה כל-כך אך האווירה שלווה יותר. הוא אוהב את חבריו לעבודה ויכול להגיע הביתה בשעה סבירה שמאפשרת לו לטפח גם את חיי המשפחה.

אנשים רבים שוכחים כי עבודה היא רק שיטה לספק את הדברים החיוניים לנו בחיים, והופכים אותה למטרה בפני עצמה. הם מתחילים לחשוב כי זהותם האישית כרוכה במשרה שבה הם מחזיקים ובגובה המשכורת; הם לא רואים את עצמם כישויות עצמאיות בנפרד מעבודתם, או שאינם מסוגלים יותר לראות עצמם ככאלה.

מצב עגום.

אך אנשים אחרים זחוחי דעת מדי בגישתם לעבודה. הם מזניחים את חובותיהם הבסיסיות ואת תחומי האחריות שלהם. אינני מתייחס כאן לבודדים שבוחרים להתעלק על החברה, מסרבים לעבוד למחייתם וחיים מדמי אבטלה, אלא לאלה שלא מגשימים עד הסוף את הפוטנציאל שלהם, אולי בשל חוסר בטחון עצמי או בשל היעדר דחף מספיק.

הצורך להיות בעל ערך ולהשאיר מאחורינו עולם שהוא מקום טוב יותר משהיה כשהגענו לתוכו, זוהי דרישה אנושית בסיסית. כולנו נבראנו בעלי יכולות ייחודיות, ומוטל על כל אחד ואחת מאיתנו לפעול בהתאם לאחריות זו. להניח לעצמך להיסחף ללא מטרה לאורך מסעך בחיים, תוך התעלמות מהזדמנויות טובות יותר לתרום לרווחת הכלל, פירושו להזניח בכוונה את עצם תכלית קיומך.

התלמוד מספר שאחד מתלמידיו של החכם הגדול הרבי שמעון בר יוחאי (שאת יום פטירתו אנו מציינים בל"ג בעומר) יצא מחדר לימודיו לעולם העסקים. הוא תרגם את כישרונו בתחום התלמוד למיומנות בתחום עשיית כסף, ובטרם עבר זמן רב התעשר. רבים מתלמידיו האחרים של הרבי שמעון, בראותם את עושרו החדש של עמיתם לשעבר, נתפתו לצעוד בעקבותיו ולחקות את דרכיו.

רבי שמעון, שניסה למנוע יציאת מצרים המונית, הוביל את תלמידיו לקצה העיר ושם גרם לאזור כולו להתמלא באורח פלא במטבעות זהב. הוא הציע לתלמידיו את ההזדמנות לקחת ככל אוות נפשם מן הזהב, בתנאי אחד ויחיד: כל מה שהם לוקחים עכשיו ייזקף לחובת "חשבונם" ויקוזז מן ה"עושר" הרוחני שיגיע להם בעולם הבא. אף לא אחד מהם נתפתה לקחת מן הזהב. הם הפנו את גבם לעושר ולחיי הנוחות, שבו מהר לישיבה והחלו להתעמק בלימודיהם.

לאדם הממוצע אין דרך להשוות בין התגמול לבין המאמצים שהוא משקיע. בעולמנו הלא מושלם אנו נאלצים להחליף כסף או סמלי סטטוס אחרים כדרך לחשב את התועלת שבתרומתנו האישית לעולם. עבור אנשים מסוימים, סמלים אלו חדלו להיות אמצעי למטרה אלא הפכו למטרה בפני עצמה.

הרבי שמעון בר יוחאי עסק בתורת הקבלה. הוא היה מחבר ספר הזוהר, הספר היהודי המיסטי. הוא בורך ביכולת לחשוף את ערכם הקיומי האמיתי של כל אדם ושל כל חפץ. חיפושו של איש הקבלה אחר האלוקים כולל הצצה אל מאחורי לצעיף המסתיר וגילוי ההשפעה הרוחנית הפנימית הטבועה בכל מעשינו. מנקודת מבט זו, זהב ושאר פעלולים מתגלים כצעצועים בלבד, אשר תכלית הקיום האמיתית – כלומר, להביא את אלוקים אל העולם ואת העולם אל אלוקים – מאפילה עליהם לחלוטין.