יתכן שעד היום לא שמעתם על כך, אבל אחד מהמנהגים הישנים והמעניינים של ל"ג בעומר הוא רבנים שיוצאים יחד עם תלמידיהם אל השדות ומתאמנים בקליעה בחץ וקשת.

המנהג הזה נשמר בעיקר בקרב הקהילות החסידיות במזרח אירופה, ובחלק מחצרות החסידות הוא קיים עד היום כשהאדמו"ר יורה כמה חיצים בקשת ירייה ואחריו מנסים גם החסידים את כוחם.

מה הסיבות למנהג המעניין הזה?

הקשת שלא נראתה

בל"ג בעומר חוגגים לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, מחבר ספר ה'זוהר' והמקור החשוב ביותר של תורת הסוד היהודית. ביום זה הוא נפטר ובהתאם לציוויו אנו מציינים זאת כיום חג ושמחה.

אחת מהתכונות המאפיינות את דמותו של רבי שמעון היא ההשפעה הרוחנית העצומה שהייתה לו על כל בני דורו, דבר שבא לידי ביטוי בעובדה המופלאה שבכל משך ימי חייו לא הופיעה הקשת בענן1.

מה פשר העובדה הזו?

הקשת בענן היא הרבה מעבר לתופעת טבע מרהיבה. בספר בראשית אנו קוראים שהקשת היא "אות ברית" המזכירה את הבטחת הבורא שהעולם לא יחווה פעם נוספת מבול, כמו זה שאירע בזמנו של נוח. כשמופיעה הקשת בענן זה אומר בעצם שנעשו בעולם חטאים שאלמלא אותה הבטחה קדומה היו מצדיקים, חלילה, ענישה חמורה2.

כל ימי חייו של רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק כה גדול שבתקופתו העולם כולו היה מוגן רק בזכותו ולא היה צורך להסתמך על אותה הבטחה שניתנה לנח ולכן במשך ימי חייו לא הופיעה הקשת בענן3.

המשחקים בחץ וקשת בל"ג בעומר הוא זכר לעובדה המופלאה הזו4.

הקשת שכן נראתה

בספר הזהר5 מספר רבי אלעזר6 לרבי יהודה שאביו רבי שמעון בר יוחאי אמר לו בשעת פטירתו "אל תצפה לרגליו של משיח עד שתיראה קשת מאירה ובוהקת בגוונים מאירים ויואר לָעולם, ואז צפה למשיח; הקשת שנועדה להזכיר את ההבטחה שלא יבוא עוד מבול לעולם נראית בגוונים חשוכים, ואילו הקשת שתיראה באותו הזמן (שיבוא המשיח) תיראה בגוונים מאירים ותהיה מקושטת כמו כלה".

ישנם אם כן שני סוגי קשתות. הראשונה היא קשת שלילית "חשוכה" שנועדה להציל את העולם מעונש המבול למרות החטאים. השנייה היא קשת חיובית, זוהרת, שלה יש תפקיד אחר, להזכיר את "ברית עולם" שהבטיח הקדוש ברוך הוא לגאול את עם ישראל מהגלות.

מהי אותה "קשת מאירה" שתאיר לעולם לפני ביאת המשיח?

חז"ל7 מלמדים אותנו על אור מופלא שהאיר בששת ימי בראשית שעליו נאמר "וַיַּרְא אֱ-לוֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" ולאחר בריאתו הקדוש ברוך הוא גנז והחביא אותו בתוך התורה8 ולעתיד לבוא יגלה המשיח את האור הזה מתוך התורה, והאור הזה הוא "אורו של מלך המשיח".

ספר הזהר שכתב רבי שמעון בר יוחאי עושה בדיוק את הדבר הזה: הוא חושף את סודותיה העמוקים של חכמת התורה ומגלה "האור הטוב" הגנוז וחבוי בתוכה. פנימיות התורה שלימד והפיץ רבי שמעון בר יוחאי, בפרט הסודות הגדולים שאותם גילה ביום פטירתו, ל"ג בעומר, היא התנוצצות וגילוי מאורו של המשיח שיאיר באופן מלא לעתיד לבוא. זוהי, אפוא, "הקשת הזוהרת" המבשרת את בוא הגאולה.

בל"ג בעומר לא מציינים רק את הקשת שלא נראתה בימיו של רבי שמעון אלא גם את זו שדווקא כן נראתה, במיוחד בל"ג בעומר, יומו האחרון, הקשת הזוהרת המעידה על בואו הצפוי של המשיח9.

נשק רחוק טווח

המנהג לצאת לאימוני חץ וקשת בשדות היה מקובל בעיקר בקרב תלמידי הישיבות. לעובדה הזו יש קשר ישיר עם המאורע השני שאותו מציינים בל"ג בעומר: היעצרות מגפה שפרצה בקרב תלמידי רבי עקיבא והרגה 24,000 תלמידי חכמים בגלל שהם "לא נהגו כבוד זה לזה"10. ל"ג בעומר מביא עמו מסר של אהבת ישראל ורגישות לכבודו של הזולת.

גם כשלומדים תורה יכולים להתנהג בזלזול כלפי הזולת. זה קורה כאשר הלימוד נתפס כאמצעי להפגנת יכולות ודרך להשיג יוקרה וכבוד ואז כל ויכוח תוכני מרגיש כמו תחרות שבה הצודק מרוויח על חשבונו של הטועה. רק אם ניגשים ללימוד התורה מתוך רצון לחבר את הנשמה האלוקית עם חוכמתו הקדושה והאינסופית של הקדוש-ברוך-הוא, הוויכוחים והמחלוקות אינם גולשים לפסים אישיים וכל אחד שמח ומחפש את הצלחתו של חברו לא פחות משהוא חפץ בהצלחתו שלו ולכן תמיד נוהג בו כבוד.

זה אולי נשמע פשוט אבל זה לא. כשאדם משקיע את עצמו ברצינות בלימוד וגם מצליח לקצור הישגים, הוא מרגיש באופן טבעי שהצלחתו היא הישג אישי שראוי להתהדר בו. כדי לנצח את המחשבה הטבעית הזו צריך ללחום ללא פשרות מול האנוכיות והגאווה באמצעות ה"נשק" הרוחני של תפילה, הידור במצוות ועשיית צדקה וחסד.

האימון בחץ וקשת מעביר את המסר שכדי לנצח את האויב לא מספיק לנהל קרב פנים אל פנים, צריך לתקוף את האויב מרחוק, הרבה לפני שהוא מתקרב. כך גם בנמשל: אי אפשר להצליח בלימוד התורה וגם לשמור על יחס רגיש מכבד כלפי האחר מבלי לדאוג קודם שכל סדר היום יהיה נקי מסכנות רוחניות, גם בשעות שהם לפני ואחרי לימוד התורה11.

• ראו גם: ככל שתמשוך יותר, תגיע רחוק יותר – המסר שאפשר ללמוד מחץ וקשת