שאלה

שמעתי שהג'ירפה היא חיה כשרה אבל אי אפשר לאכול את הבשר שלה כי לא יודעים היכן בדיוק יש לבצע את השחיטה בצוואר הארוך שלה. האם זה נכון?

תשובה

התורה מגדירה סימנים ברורים לזיהוי יונקים הכשרים לאכילה. שני הסימנים הם: העלאת גירה – כלומר, יכולת לבלוע מזון בלי לעכל אותו ולאחר זמן להעלות אותו שוב לחלל הפה על מנת ללעוס אותו מחדש; ופרסה שסועה – כלומר פרסות מפוצלות לכל אורכן.

הג'ירפה עומדת בשני המבחנים: היא גם "מעלת גירה" וגם "מפריסה פרסה".

נוסף לכך, התורה גם מונה רשימה שֵמית מפורטת של היונקים המותרים באכילה:

"זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים, וְשֵׂה עִזִּים. אַיָּל, וּצְבִי, וְיַחְמוּר, וְאַקּוֹ, וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ, וָזָמֶר"1.

רבינו סעדיה גאון (בן המאה ה-9) מזהה את ה"זֶמֶר" עם הג'ירפה2.

זאת ועוד, חז"ל קובעים שחלב של בהמה לא כשרה לא יכול להתגבן בקלות. מניסויים שנערכו בשנים האחרונות עולה בבירור שחלב הגי'רפה מתגבן בקלות בדיוק כמו חלב של פרה או עז.

כלומר, מבחינה הלכתית הג'ירפה עומדת בכל מבחני הזיהוי של בהמה טהורה ולכן ניתן, באופן עקרוני, לאכול את הבשר שלה לאחר תהליך ההכשרה הכולל שחיטה כדת וכדין, בדיקה, ניקור, והסרת הדם. אז מדוע בכל זאת לא אוכלים אותה?

התשובה לשאלה הזו היא פשוטה מאוד. הסיבה שאין בשר ג'ירפה במעדנייה הכשרה שבה אתה רוכש את הבשר שלך היא בדיוק מאותה סיבה שאין בשר ג'ירפה גם בחנויות הבשר הלא כשרות: הג'ירפה לא מגודלת לצורך ייצור בשר בשום מקום. אולי בגלל שהיא חיית בר והגידול שלה קשה ויקר ולא משתלם, אולי בגלל שהבשר שלה לא שווה את המאמץ, ובכלל, ברוב המדינות הג'ירפה נחשבת כחיה מוגנת שאסור לפגוע בה.

ומה לגבי בעיית השחיטה בצוואר הארוך שלה?

ובכן, ככל הנראה ההסבר הזה הוא לא יותר ממיתוס כיון שעל פי ההלכה ניתן לשחוט את הבהמה בכל מקום לאורך הצוואר, לא משנה כמה הוא ארוך.