בס"ד. ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשל"ב*
(הנחה בלתי מוגה)
ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה את הברכה וגו'1. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בלקו"ת ובדרושים שלאח"ז2 ), דהנה אמרו רז"ל3 כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם, גם היום הזה4, ולהבין זה בכאן. וגם מלת לפניכם, דהוי לי' לומר לכם. גם צריך להבין מ"ש כאן אנכי דוקא, ולא כבכל ציוויי התורה שבהם נזכר (גם) שם הוי' או שם אלקים. ובפרט שכאן מדובר אודות ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצוות הוי' אלקיכם גו' והקללה אם לא תשמעו וגו', שזהו"ע של התחלקות, ועד לענינים הפכיים, ששייך לסדר השתלשלות ועד לעוה"ז כו' דוקא, וא"כ, למה נאמר כאן אנכי, שמורה על בחי' שלמעלה מהשתלשלות, שעז"נ במ"ת אנכי הוי' אלקיך5, אנכי מי שאנכי6, דלא אתרמיז בשום אות וקוץ כו'7. ויש להוסיף בזה, שכיון שמדובר כאן אודות ענין המצוות, ועד לברכה וקללה כו', מודגש יותר הדיוק דלפניכם (שמורה על ענין הפנימיות) היום (שמורה על הנצחיות), שלכאורה מתאים יותר לענין התורה, שלמעלה מהתחלקות ומדידה והגבלה כו', ולא כ"כ לענין המצוות כו', שהם בהתחלקות, במדידה והגבלה ובגדר הזמן כו'8. גם צריך להבין9 מ"ש (ראה אנכי) נותן גו' ברכה וקללה, דלכאורה, הלשון נותן מורה על דבר טוב, כמו מתנה, וענין זה שייך רק בנוגע לברכה, אבל לא בנוגע לקללה, שהרי אמרו רז"ל10 אין רע יורד מלמעלה, וכמ"ש11 מפי עליון לא תצא הרעות.
ב) והענין בזה, שעיקר ההדגשה בכתוב זה היא על המשכת בחי' אנכי – לפניכם, שהוא מלשון פנימיות, דהיינו בחי' הפנימיות (סתים, שלמעלה גם מבחי' הראש) שבנשמה, וכמבואר בדרושים2, שיש בכל אחד ואחד מישראל בחי' פנימיות, וכתיב12 פנים בפנים דבר הוי' עמכם, כי בשעת קבלת התורה נמשך לכל אחד ואחד מישראל בחינת הוי' בבחי' פנים שלהם כו', וזהו ענין קבלת הדבור אנכי הוי' אלקיך, פי', שיהי' שם הוי' מאיר ומתגלה בך כל כך עד שיהא נקרא על שמך להיות אלקיך, אלקים שלך. וכפי שממשיך לבאר איך יש בחינת שם הוי' (כל ד' אותיות שם הוי', החל מקוצו של יו"ד13 ) בכל אחד ואחד כו'. והיינו, שעיקר הגילוי דמ"ת הוא בחי' אנכי, שלמעלה גם מהוי', ועי"ז יכול להיות אח"כ הענין דהוי' אלקיך כו'. וענין זה הוא באופן שע"י בחי' אנכי שבתורה (התחלת עשה"ד) נמשך בחי' אנכי מי שאנכי (אנכי הוי') בבחי' אנכי שבישראל, שזהו"ע לפניכם. ולהעיר, שאע"פ שישראל אורייתא וקוב"ה (אינם ג' ענינים, אלא) כולא חד14, מ"מ, כיון שצ"ל ענין העבודה למטה כו', הרי זה באופן שיש ג' ענינים, אנכי שבתורה, אנכי דקוב"ה ואנכי דישראל, אלא שע"י העבודה כו' נעשים כולא חד.
ג) ועוד זאת, שהחידוש בכתוב זה הוא שהמשכת בחי' אנכי לפניכם היא לא רק ע"י לימוד התורה (בחי' אנכי שנאמר בעשה"ד), אלא גם ע"י מעשה המצוות15, שזהו"ע את הברכה אשר תשמעו גו' והקללה אם לא תשמעו גו', שהו"ע16 מצוות עשה ומצוות לא תעשה (שענינם לבער הרע, בחי' קללה), שלכן שייך לומר על זה אנכי נותן גו' קללה, שגם הקללה היא מתנה ממש, כיון שע"י בריאת הרע הנקרא קללה (שבזה תלוי קיום כל מצוות ל"ת) יכולים להגיע לבחי' ברכה והמשכה עליונה מאד כו', ועוד יותר מהברכה שע"י מ"ע, לפי שזהו מה שנתהפך קללה לברכה, כמו שהחושך נהפך לאור, וזוהי כל הכוונה בבריאת הרע, שאינה בשביל מציאות הרע שיהי' מציאות הרע נמצא בעולם, אלא אדרבה, בשביל שיתהפך הרע לטוב כו', וע"ד מ"ש17 בכל לבבך, בשני יצריך18, שעז"נ בבריאת יום הששי והנה טוב מאד19, ודרשו חז"ל20 טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות, כיון שדוקא ע"י הפיכת הרע באים לדרגא עליונה יותר, בחי' מאד, בלתי מוגבל, בחי' אנכי מי שאנכי. והענין בזה, כידוע ששורש הרע (החל מחטא עה"ד, שבא ע"י מיעוט הלבנה כו'21 ) הוא משבה"כ דתהו (שהו"ע סותר על מנת לבנות22 ), והכוונה בזה היא כדי שע"י היפוך הרע לטוב יתעלה לשרשו בעולם התהו, ואז מתגלים אורות דתהו שהם בחי' סובב ומקיף שלמעלה מאורות דתיקון שהם מוגבלים בכלים, ולכן הרי זה ענין נעלה יותר מענין הברכה שע"י קיום מ"ע, שעי"ז נמשכים רק האורות דתיקון שהם בבחי' ממלא כו', ומשם דוקא נמשך הכח להפוך את הקללה לברכה כו'23.
הוסיפו תגובה