בס"ד. ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תש"ל

(הנחה בלתי מוגה)

ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר וקול שופר חזק מאד גו' והר סיני עשן כולו וגו'1, וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן2. הנה3 חשיב כאן ד' דברים, קולות לפידים קול השופר ועשן. ומשמעות הענין הוא, שג' דברים הראשונים, קולות לפידים וקול השופר, הם בכלל הגילויים מלמעלה, ואילו העשן הו"ע שבא מלמטה, שהרי העשן הי' מן ההר, וכמ"ש באוה"ח4 עה"פ והר סיני עשן כולו, שהאש הי' שולט בתוכיות ההר ונשרף בהאש כו', ומזה הי' העשן. אמנם, מכל ד' ענינים הנ"ל, הנה עיקר האריכות בכתוב הוא בענין העשן, כמ"ש והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו הוי' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן, שמזה מובן שהעשן הי' ענין עיקרי. וצריך להבין, דהנה, כללות ענין התורה הוא בבחי' המשכה מלמעלה למטה, שהרי התורה היא חמודה גנוזה5, ועלי' נאמר6 ואהי' אצלו אמון גו' שעשועים וגו' (כפי שמפרט בכתוב חמש דרגות בענין התורה7 ), שזוהי בחי' שלמעלה מנבראים ונאצלים כו', ולמעלה מכללות הענין דעבודת התחתונים. ובאופן כזה ירדה גם למטה, והיינו, שגם בהיותה למטה הרי היא במדריגתה כפי שהיא למעלה, וכפי שדרשו רז"ל8 עה"פ9 הלא כה דברי כאש גו', מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אינן מקבלין טומאה. וכמבואר במ"א10 שזהו מה שהתורה נקראת תורת אמת11, שענין האמת הוא שאין בו שינויים כו'. וזהו גם כללות הענין דמתן תורה שהוא באופן של המשכה מלמעלה למטה, כמ"ש12 וירד הוי' על הר סיני, ושם הי' הגילוי דאנכי הוי' אלקיך גו'13, אנכי מי שאנכי14, שהו"ע גילוי עצמות א"ס ב"ה. ועפ"ז צריך להבין מ"ש והר סיני עשן כולו גו', שהכתוב מאריך ביותר בענין העשן, הרי העשן הו"ע שבא מלמטה, מן ההר (כנ"ל), ואילו הענין דמ"ת הוא מלמעלה למטה.

ב) ולהבין זה יש להקדים תחילה15 מ"ש רז"ל5 בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כו' חמודה גנוזה כו' אתה מבקשה ליתנה לבשר ודם כו', תנה הודך על השמים16, דלכאורה אינו מובן, שהרי ידוע שמעלת הנשמות גדולה ממעלת המלאכים, וכדאיתא במדרש17 על הפסוק18 עם המלך במלאכתו ישבו שם, במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים, שההמלכה על בריאת כל סדר ההשתלשלות, כולל המלאכים, היתה עם נשמות ישראל, שמזה מובן שהנשמות הם למעלה מהמלאכים. וכמובן גם מהחילוק שבין שירת המלאכים לשירת הנשמות, ששירת המלאכים נזכרה בנביאים, לפי שנשמעת באזני הנביא, להיותה במדידה והגבלה כו', משא"כ שירת הנשמות לא נזכרה בנביאים (אף שבודאי ישנו ענין השירה גם אצל הנשמות, שהרי הם עולים תמיד מדרגא לדרגא, וידוע שכל הילוך ועלי' הוא ע"י ענין השיר, כמאמר19 כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר), לפי שאינה נשמעת באזני הנביא, להיותה למעלה ממדידה והגבלה כו'. וכללות החילוק בין מלאכים ונשמות הוא מצד שרשן ומקורן, ששרש המלאכים הוא משם אלקים (ולכן נקראים המלאכים בשם אלקים בכתוב), ושרש הנשמות הוא משם הוי'20, וידוע שאלקים הוא מקור הכלים (וזהו21 ששם אלקים הוא לשון רבים22, וקשור עם מדידה והגבלה כו'), והוי' הוא מקור האורות23. וגם לפי המבואר בכ"מ24 שגם שרש הנשמות הוא מהכלים, הנה שרש המלאכים הוא מחיצוניות הכלים, ושרש הנשמות הוא מפנימיות הכלים24, והרי ענין פנימיות הכלי הוא שמיוחד ממש עם האור, ואינו מציאות בפ"ע כלל כו' (וכמו בגשמיות, שפנימיות הכלי הוא העצמיות של הכלי, מה שהיא כלי לקבלה, כמו הכוס לקבל את המשקה, הרי מה שמקבל בתוכו זהו עצמותו, ואין הפסק בין עצם המשקה לדופן הכלי), משא"כ חיצוניות הכלי כו'25. וכיון שבודאי ידעו גם המלאכים שהנשמות הם למעלה מהם, א"כ, מה היתה טענתם שהתורה תינתן להם.

אך הענין הוא, שטענת המלאכים היתה על זה שאתה מבקש ליתנה לבשר ודם דוקא, היינו כפי שהנשמה ירדה למטה ונתלבשה בגוף וצריכה סיוע מהגוף, שעי"ז ירדה ממדריגתה כו', ועד כדי כך, שבשביל לבוא לאהבה ויראה יש צורך בהתבוננות כו', וההתבוננות עצמה צ"ל באופן שקשור ועושה רושם במוח הגשמי26, ועד שיש צורך בריבוי עבודה ויגיעה (כמאמר27 יגעת ומצאת) כדי שתגיע לשרשה ומקורה כפי שהיתה קודם ירידתה כו'.

ועל זה ענה להם משה5, למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם כו', והיינו, שהתורה ניתנה למטה בארץ דוקא, בעולם שיש בו מצרים ויצה"ר וכו', כיון שהתכלית דמ"ת היא לעשות לו ית' דירה בתחתונים28. וזהו גם מה שהתורה ניתנה לנשמות כפי שנתלבשו בגופים דוקא, שהגוף מצד עצמו הוא תחתון ביותר, בחי' דומם (למטה מחי וצומח), כמ"ש29 גלמי ראו עיניך, כי, תכלית בריאת האדם היא לעבדה ולשמרה30, ע"י קיום התומ"צ, שזהו כללות הענין דעבודת הבירורים להעלות הניצוצות כו', ולכן נתלבשה נשמת האדם בגוף שהוא מבחי' דומם, היותר תחתון מכולם, כיון שצריך להגבי' ולהעלות את התחתון ביותר, ועי"ז יוגבהו ממילא גם העליונים הימנו31.

ג) והענין בזה, שאע"פ שכללות הענין דמ"ת הוא ההמשכה מלמעלה למטה (כנ"ל), הרי הכוונה בזה היא לפעול העלאת המטה דוקא32. וזהו גם הטעם שמ"ת הי' באופן דוירד הוי' על הר סיני, ונתן את התורה לישראל עמו למטה על הארץ דוקא, אף שלכאורה הי' יכול להעלות את בנ"י, נשמות בגופים, למעלה על השמים וליתן להם את התורה שם, שזהו כדי להורות שהכוונה בנתינת התורה היא שתהי' עבודת הבירורים למטה. ובזה גופא33, לא רק הבירור באופן דאור ישר, היינו, שהבירור הוא ע"י גילוי אור מלמעלה (שזהו ענין התורה שהיא בבחי' המשכה מלמעלה למטה), אלא הכוונה היא שיהי' גם הבירור בדרך אור חוזר, מלמטה למעלה, שהתחתון מזדכך ומתברר בעצמו מעט מעט כו' (שענין זה נעשה בעיקר ע"י מעשה המצוות שנתלבשו בדברים גשמיים). ויתירה מזה, שכדי שתוכל להיות נתינת התורה מלמעלה למטה, הוצרך להיות תחילה העלאת המטה, כי דוקא ע"י אתערותא דלתתא נמשכת אתערותא דלעילא. וענין זה (העלאת המטה, ועד שזוהי ההקדמה להמשכה מלמעלה למטה) מרומז בנתינת התורה על גבי הר דוקא, דלכאורה, כדי להורות שהכוונה היא בעבודת הבירורים למטה (שענין זה יכול להיות גם בדרך אור ישר), הי' מספיק בזה שניתנה התורה למטה ונתלבשה בדברים גשמיים, ולמה הוצרך להיות מ"ת על הר דוקא. אך הענין הוא, שכדי שתהי' נתינת התורה מלמעלה למטה, צ"ל תחילה העלאת המטה, שזהו ענין ההר, שמורה על עליית הדומם, דעצם מקום ההר שוה ביסודו לכללות העפר, אלא שעולה בגובה למעלה, שזה מורה על הזדככות החומר ועלייתו מלמטה למעלה (וכאמור לעיל, שכאשר העלי' היא בבחי' הדומם, שהוא התחתון ביותר, אזי ממילא מתעלים גם העליונים הימנו). ועוד זאת, שנתינת התורה היתה על הר סיני דוקא, להיותו מכיך מכל טוריא34, שבזה מודגש שצ"ל הכנת המטה, ועי"ז תהי' ההמשכה מלמעלה למטה.

ד) וע"פ האמור שכדי שתהי' המשכת התורה מלמעלה למטה צ"ל תחילה העלאת המטה, יש להוסיף ביאור במאמר רז"ל35 על הפסוק36 הוי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, מאי בעי בשעיר (שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה37 ) ומאי בעי בפארן (שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה37), מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון, ולא קיבלוה, עד שבא אצל ישראל וקיבלוה. דהנה, הטעם הפשוט בזה הוא כדי שלא תהי' טענה לאוה"ע כלום קיבלנוה ולא קיימנוה35 (כמבואר בהמשך הסוגיא38 שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו). ובפנימיות הענינים39, הנה הטעם שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון הוא, כדי שעי"ז יוכלו בנ"י להוציא את הניצוצי קדושה שבהם, שהם ניצוצים נעלים ביותר, ששרשם מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון, כידוע בענין שעשו הוא הבכור כו'. וזהו שהלך לעשו וישמעאל, שבהם נכללים כל שבעים האומות40. אך יש עוד ענין בזה41, שעי"ז שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון, ולא קיבלוה, עד שבא אצל ישראל וקיבלוה, ניכרת בגלוי מעלתם של בנ"י על אוה"ע [כיתרון האור מן החושך42, וע"ד מ"ש43 ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה, וכמ"ש בהקדמה למ"ת והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ44, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש45 ], שבנ"י רוצים לקבל את התורה, ומקבלים את התורה בשמחה וטוב לבב (וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל-פה ובכתב, שקבלת התורה צ"ל בשמחה דוקא46 ). ומזה מובן, שקבלת התורה היא גם מצד ענינם ועבודתם של בנ"י באופן של אתערותא דלתתא, שכיון שרוצים לקבל את התורה, לכן ראויים הם לקבל את התורה. ועוד זאת, שכיון שאוה"ע בעצמם יודעים שהקב"ה החזירה להם ולא קיבלוה, ורק ישראל קיבלוה, הרי גם הם מודים ומסכימים שהתורה שייכת לישראל דוקא (וע"ד שהמלאכים הודו והסכימו למשה רבינו שנתינת התורה צ"ל למטה דוקא, ועד שנתנו לו מתנות כו'47 ).

ה) ועפ"ז יש לבאר גם מ"ש והר סיני עשן כולו גו' ויעל עשנו כעשן הכבשן. ובהקדם מה שמדייק הצ"צ באוה"ת48, שלכאורה אינו מובן למה הוצרך להיות ענין העשן במ"ת, ובפרט שהר סיני אין בו אילנות ועצים, כי מדבר הוא, ואיך יהי' עשן כולו מפני האש. ומקדים לבאר מה שאמרו רז"ל49 קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, כי, עיקר התורה היא להמשיך האור מבחי' סוכ"ע, ומצד גודל מעלת האור אי אפשר להיות המשכה אלא ע"י רצוא ושוב, שמתפשט ומסתלק כו'50. וזהו מה שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, כי באברהם כתיב51 הלוך ונסוע הנגבה, שזהו"ע רצוא ושוב52. אמנם, אצל אברהם הי' הענין דרצוא ושוב ברוחניות, אבל במ"ת נתחדש שיהי' הענין דרצוא ושוב בגשמיות, ע"י קיום המצוות, כי רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת הם בבחי' רצוא ושוב53. וההכנה לזה הוצרכה להיות ע"י והר סיני עשן כולו, שזהו גם הענין דרצוא ושוב. והענין בזה54, דהנה כתיב55 והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק, ואמרו רז"ל56 מאי רצוא ושוב, כאור היוצא מפי הכבשן (מוציאות ראשן מתחת הרקיע כו' וחוזרות ומכניסות אותן ממורא השכינה במהירות, כריצה ושיבה של להב היוצא מפי הבזק), ומבאר הצ"צ48, שבכבשן הוא להב גדול ועצום, ובאופן כזה הוא הרצו"ש של החיות כו'. וזהו גם הענין דהר סיני עשן כולו גו' ויעל עשנו כעשן הכבשן, שזהו ממש בחי' רצו"ש, שהוא כאור היוצא מפי הכבשן כנ"ל57. ועוד זאת, שהעשן הוא מכליון ג' היסודות אש מים רוח, שכלים בעשן המתהווה מהרכבתן, ועד שגם מיסוד העפר נשאר רק האפר (כמ"ש רבינו הזקן באגה"ק58 ). ועפ"ז מובן שהענין דהר סיני עשן כולו הוא עליית ההר, היינו, עליית ד' היסודות אש מים רוח עפר (ונשאר רק האפר), וזהו שהעשן הי' מצד ההר, שעלה בבחי' עלי' מלמטה למעלה59.

ו) והנה ידוע שבזמן מ"ת בכל שנה ושנה חוזרים כל הענינים כמו שהיו בפעם הראשונה60, כולל גם הענין דהר סיני עשן כולו גו', שמורה על ההכנה דעליית המטה כו'. ובהתאם לכך צריכה להיות גם הכנת בנ"י לקבלת התורה, מתוך שמחה וטוב לבב (כנ"ל ס"ד), ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר46: קבלת התורה בשמחה ובפנימיות. וזוהי גם ההכנה להשלימות דקבלת התורה שתהי' בגאולה האמיתית והשלימה בגילוי תורתו של משיח, וכפי שנרמז במ"ש במ"ת ויהי ביום השלישי1, שיום השלישי רומז על הגאולה השלישית61, כידוע הפתגם62 שמתן תורה לא יהי' עוד פעם, והיינו שבמ"ת ניתנה כבר גם תורתו של משיח, אלא שהתגלותה תהי' לעת"ל. וכן תהי' לנו, שיהי' דידן נצח63, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו, בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותנו64, לא תשאר פרסה65, ויוליכנו קוממיות (כמ"ש66 ואולך אתכם קוממיות) לארצנו הקדושה, ויבנה את ביהמ"ק השלישי, בקרוב ממש.