עיין מגיד משנהא וסמ"עב (ומה שכתב הכ"מ בהלכות גזלהג צע"ג, דבהלכות גנבהד כתב להיפך. ולולי דבריהם יש לומר דקניה חמירא מהנאה בחנםה שאינו מחזיק כו' ואינו גורם כו' אלא בקנייה,ו וסבירא ליה לרמב"ם כגירסת רש"יז ונימוקי יוסףח ורא"ש,ט וכן הוא בס"א ברי"ףי מאימתי מותר ליהנות ולא לקנות. וכן משמע מסתימת הש"ך סי' שנ"ג ס"ק ו'יא דלקנות אסור לכולי עלמא אף אם יש לו מעט משלו. וצריך עיון לדינאיב ):
הל' גזלה פ"ה ה"ח, שבמסקנתו אינו מחלק בין גניבה לגזילה (אלא בין רוב הדבר ההוא גזול, שאסור כמבואר כאן בפנים, לבין רוב הממון שאצלו גזול, שמותר כדלעיל ס"י, וש"נ).
סי' שנח סק"ב (שמחלק בין יש בידי הגזלן מיעוט של היתר או לא).
פ"ה ה"ח (שחלק על המ"מ שם, וכתב שכבר ביאר החילוק בהל' גניבה).
פ"ו ה"א (שכתב כרב שאסור ליהנות מהגזלן עד שיהא רוב ממון שלו, ומסיים שהחילוק מבואר בדברי המ"מ בהל' גזלה שם). וראה מה שדנו בדברי הכ"מ, בדרישה סי' שנח ס"ק א, ובהלכה למשה על הרמב"ם שם.
שלכן אסר הרמב"ם בהל' גניבה שם לקנות, כשרוב אותו דבר גנוב, והתיר בהל' גזלה שם ליהנות, כשרוב ממונו גזול. וראה מ"ש בזה בדרישה ובהלכה למשה שם.
שבקניה יש גם איסור הנאה מגזלה (כדלעיל סי"א), וגם איסור מחזיק ידי עוברי עבירה שגורם לו לגנוב (כדלעיל ס"ט), משא"כ בהנאה בחנם יש איסור הא'.
ב"ק קיט, א ד"ה רוב.
שם (מו, א) ד"ה רוב.
פ"י סי' לד.
שם, לגירסת ספרים אחרים שעל הגליון.
שהקונה מגנב מפורסם באיסורא אתי לידיה.
לענין קניה כשיש לו מעט משלו, ראה לעיל בפנים ס"י להתיר. ולענין הנאה בחנם, ראה כאן בפנים לאסור.

הוסיפו תגובה