וצריך עיון ממשנה פ"ג דשביעיתא עיין שם בר"ש,ב ורבי עקיבא סתימתאה הוא,ג ולא פליג עליה סתם מתניתין דבבא מציעא.ד ועל כרחך צריך לומר דזבל שאני שיש לו דמים ולא חיישינן שיפקירנו,ה ובפרט שכל עצמו מחזר עליו לזבל שדותיו שלכך הוציאו מחצירו לרשות הרבים, עיין רש"יו (והיאך יניחנו שם לזמן מרובה, פן יקדימנו אחר).ז ועוד יש לומר, דבאמת משום הכי פריךח לימא כו', משום שלא בשעת הוצאת זבלים אסור להוציא כללט לרבי עקיבא סתימתאה, וגם ר' יהודה תלמידיה הואי ולא פליג עליה. וכן כתב נימוקי יוסף בהדיא.יא ובפרט למסקנאיב דמתניתין דלא כר' יהודה,יג יש לומר דמתניתין מיירי בשעת הוצאת זבלים, אבל שלא בשעת הוצאת זבלים אסור לגמרי כרבי עקיבא, דהלכתא כוותיה אפילו כנגד רבי'.יד עיין כתובות דף פ"[ד]:טו
הערות שוליים
א.
משנה י: הבונה גדר בינו לר"ה כו' מה יעשה בעפר צוברו בר"ה ומתקנו דברי רבי יהושע, רבי עקיבא אומר כו' צוברו בתוך שדהו. וראה לקמן בפנים סכ"ה.
ב.
חיישינן ליחיד דילמא הדר ומימליך (וא"כ איך התיר כאן מרדכי רמז תטז בשם מהר"ם, ואיך התיר בזבל ר"י בתוס' ב"מ קיח, ב ד"ה מחוורתא, ולא חיישי לדילמא הדר ומימליך ולא יפנהו). וממשיך לבאר בשני אופנים, לאסור עכ"פ כאן ובעפר (אלא שמ"מ נפסק בפנים, כאן ובסכ"ד-ה, כר"י ומהר"ם להתיר).
ג.
מגילה ב, א ורש"י ד"ה סתימתאה (הרבה סתם משנה סתם רבי שהן דברי ר"ע).
ד.
קיח, ב (המוציא זבל לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל), וברש"י שם ד"ה המוציא (אינו רשאי לשהותו שם אלא זה מוציאו מהרפת לרה"ר והנושא יהי' מזומן לישאנו לשדה), ומדוע לא חייש לדילמא מימליך ולא יפנהו.
ה.
ומימליך ולא יפנהו.
ו.
מזומן לשדה ולגנה לזבל.
ז.
ולפי אופן זה יהי' לקמן סכ"ד מותר להוציא הזבל ע"מ לפנותו, ואילו כאן ובסכ"ה אסור.
ח.
בגמרא שם: לימא מתניתין דלא כרבי יהודה דאמר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים. ומקשים תוס' (שם ד"ה מחוורתא): ואמאי לא משני מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים.
ט.
וא"כ הא דתנן התם המוציא מוציא, בודאי מיירי בשעת הוצאת זבלים.
י.
ראה יבמות סב, ב.
יא.
ב"מ שם (עב, ב) ד"ה מתני', דשלא בשעת הוצאת זבלים אינו רשאי להוציא כלל.
יב.
בגמרא שם קיח, ב.
יג.
א"כ בודאי יש לפסוק כרבי עקיבא, דשלא בשעת הוצאת זבלים אסור אפילו ע"ד לפנותם.
יד.
כ"ה בדפו"ר (אפילו כנגד רבי יהושע רבו של ר"ע (ראה פסחים לט, ב). וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל ו.
טו.
ע"ב (הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו ומר סבר הלכה אפילו מרבו).
Rabbi Shneur Zalman of Liadi (18 Elul 1745-24 Tevet 1812), known as "the Alter Rebbe," was one of the main disciples of the Maggid of Mezritch, and the founder of the Chabad Chassidism. He is the author of Shulchan Aruch HaRav and Tanya as well as many other major works in both Jewish law and the mystical teachings.
Translated by Eliyahu Touger and Sholom B Wineberg.
הטקסט באדיבות הוצאת הספרים קה"ת.
The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.
הוסיפו תגובה