(עיין שםא דלכולי עלמא שבדרכי משהב היינו אף לריב"א. אבל התוס' דף ק[י"ד] רע"בג ונימוקי יוסףד במתניתין ורש"י דף קי"ד ע"א ד"ה ואידךה ורמב"םו שהעתיק לשונו בשו"ע סי"ח פירשו טעמיה דת"ק משום מצות חזרהז במ"מ ובנ"י, ואם כן במשכנו בשעת הלואתו לא שייך האי טעמא. וכ"כ הטור ברמזיםח בהדיא ע"ש. ומשום הכי השמיט רמ"א דעת ריב"א בהגהותיו משום דיחידאה הואט ):
הערות שוליים
א.
במרדכי רמז תא (במלוה על המשכון, שדעת רבנו קלונימוס שאינו יכול למכור עד שיפדה, ודעת ריב"א שדברים שאין צריך להם יכול למכור אחר ל').
ב.
סי' עג ס"ק ח (דלכו"ע בדבר הצריך כו' צריך להמתין עד שיפדנו, אף במלוה על המשכון).
ג.
דרבנן סברי שמחזירין כל ימי חייו.
ד.
סט, א (סבר ת"ק דלעולם היא תורת חזרה).
ה.
ת"ק דמתני' ... מחזיר לעולם.
ו.
פ"ג ה"ו (להחזיר וליקח עד לעולם).
ז.
דהיינו דוקא במשכנו שלא בשעת הלואתו.
ח.
פ"ט סי' מו (וה"מ שמשכנו שלא בשעת הלואתו כו').
ט.
ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רצא.

הוסיפו תגובה