עיין גמראא דפריך מלויב שהוא למעשרו כעני למעשרו (ועוד דלא משני שהלוי הוא עני). ומגמרא זו למד המרדכי פ"ג דגיטיןג למתנות כהונה,ד הובא בדרכי משה סימן ר"ד,ה ולא חילקו בין עשיר לעני.ו אך בהגהות מיימוניות פי"א מהלכות זכייהז לא כתב כן. וכ"מ במרדכי פרק הזהבח שהביא רמ"א סימן רמ"ג.ט וכ"מ בהדיא ברמ"א שם סעיף א' ע"ש ובסמ"עי ובהגהות מרדכי.יא וכ"מ פשט לשון הטור וש"ע סי' קכ"ה.יב וכ"מ בירושלמי,יג דהא רב סבירא ליהיד דברים אין בהם משום מחוסר אמנה אפילו במתנה מועטת ואמאי לא הוצרכו לאמלוכי שמא יחזור בו ויתננו לאחר.
ועל כרחך צריך לומרטו דלא דמי כלל למעשר לוי עשיר שמצוה תלויה בדגן ולא בלוי בלבד, מה שאין כן בצדקה עיקר המצוה היא משום עניות העני ולא משום הממון שנתחייב בצדקה, שהרי אף מי שכבר הפריש חומש מממונו ואסור לו ליתן יותר,טז חייב לקיים מוצא שפתיו משום שהוא דבר מצוה על כלל ישראל, ומצוה זו גרמתה היא עניות העני לכן זכה בה עני זה, כיון שמצוה ליתן לו למלאות חסרונו,יז ואף שזה יוכל להפטר ממנה מכל מקום כל ישראל מצווים לפרנסו, נמצא שנדר דבר מצוה. מה שאין כן במעשר, כלל ישראל יכולים שלא ליתן ללוי עשיר זהיח ודו"ק:
הוסיפו תגובה