מפתחי כו'. עיין סי' ש"ג בב"יא דפטור אבל אסור גבי אשה היינו כשעשויה לתכשיטב ומשום דלמא שלפא ומחויא אבל בלאו הכיג הוה מותר. ולכן כהאי גוונא באיש התיר הסמ"גד עיין שם. וזהו ג"כ כוונתו במה שכתב שם בש"עה לאסור כשאינה מעמדת קישוריה, אבל כשמעמדת ס"ל כרש"יו דלא שלפא, עיין שם במג"אז שכן הוא דעת הש"ע,ח ובחנם נדחק שם הט"ז.ט אלא דלדינא הסכימו המג"א וט"ז לאסור אף במעמדת משום דלמא שלפא.י אבל כשאינו תכשיט שרי,יא דלא כב"ח.יב ולפי זה באיש כהאי גוונא הוה שרי אף בתכשיט כמו שכתב הסמ"ג, אם לא משום דקיי"ליג לאסור בתכשיט המיוחד לאיש ולאשה. אבל בשאינו תכשיט כלל אם הוא צורך לבישתו דומיא דמפתחי חלוקו שבסמ"ג שרי לגמרי כמו מעמדת קישוריה שבאשה, דהא השתא קיימינן לשיטת הגאוניםיד דאיש שוה לאשה לגמרי בדין המחטים. ובפרט לדעת רש"יטו דאף באשה מיקל יותר מהתוספותטז והרא"ש.יז ולהמג"א כאןיח צריך לומר דמיירי שלא לצורך לבישה וקישוט אלא שתחב במקום שדרך לתחוב לפעמים בחול להוליכה לאיזה מקום ועל זה נחלקו. אבל לפי זה דין האשה בשאינה נקובה לא נזכר בשום מקוםיט וקשה קושית הגמרא למאי חזיא. וגם המג"א חזר בו ופירש בסי' ש"ג סק"ז מתני' דמחט נקובה במעמדת קישוריה,כ וא"כ כהאי גוונא באיש לצורך לבישה חייב בנקובה ופטור בשאינה נקובה. ולדינא הכל אמת:כא
ד"ה ולא תצא במחט שמחלקת (לענין אינה נקובה).
ואינה סוגרת בה מפתחי חלוקה.
כשסוגרת בה מפתחי חלוקה.
שבדף יח, ב כתב לאסור באשה במחט שאינה נקובה דלמא שלפא ומחויא, ושם ע"ג כתב שבאיש לא גזרינן רק במפתח של זהב שהוא תכשיט גדול.
סעיף ט.
סק"ח.
שם: אם מעמדת בה קישוריה מותר לצאת בו.
סק"ח: דעל כרחך כאן מיירי (בשו"ע שם) שאינו תכשיט, דאל"כ אף במעמדת אסור דלמא שלפה לדעת התוס' (ס, א ד"ה ותהוי, החולק על רש"י הנ"ל. הרי מפרש השו"ע כהתוס' ולכן נדחק).
כדעת התוס' הנ"ל, וכדלקמן סי' שג סי"א וש"נ.
כשמעמדת קישוריה שרי מטעם מלבוש, כמבואר בט"ז שם ס"ק ז ומ"א ס"ק ח, וכדלקמן שם וש"נ.
שם ד"ה ומ"ש אבל.
לקמן ס"ו וש"נ.
שהובא בפנים ס"ד וש"נ.
הנזכר לעיל, שמתיר תכשיט באשה כשהוא לצניעותא.
הנזכר לעיל, החולק על רש"י הנ"ל.
ראה פ"ו סי' י (שהתיר במעמדת קישוריה).
סקט"ו, שנראה מדבריו שמפרש המחלוקת אם דין איש דומה לאשה במחט נקובה ואינה נקובה (שמצויין בפנים ס"ד וס"ה), דמיירי כשתוחבים המחט בבגד למשוי (שלא לתכשיט ושלא להעמיד מפתחי החלוק).
שהרי המשנה (נז, א) דמיירי באינה נקובה באשה מפרשינן בגמ' (ס, א) דמיירי בתכשיט (טס של זהב). וא"כ איך נפרש המחלוקת אם דין איש דומה לאשה - כשתוחבה שלא לצורך לבישה וקישוט. וגם קשה קושית הגמרא (ס, א) מחט שאינה נקובה למאי חזיא (ומתרצינן בגמ' לענין תכשיט, אבל לפירוש המ"א תישאר הקושיא).
וראה גם מהדו”ב לסי’ שא (ד”ה אבל) דמשמעות הרי”ף והרמב”ם דמיירו אפילו צורך לבישה.
ולכן נתבאר כאן בפנים ס"ד-ה בין צורך לבישה ובין שלא לצורך לבישה.

הוסיפו תגובה