מפתחי כו'. עיין סי' ש"ג בב"יא דפטור אבל אסור גבי אשה היינו כשעשויה לתכשיטב ומשום דלמא שלפא ומחויא אבל בלאו הכיג הוה מותר. ולכן כהאי גוונא באיש התיר הסמ"גד עיין שם. וזהו ג"כ כוונתו במה שכתב שם בש"עה לאסור כשאינה מעמדת קישוריה, אבל כשמעמדת ס"ל כרש"יו דלא שלפא, עיין שם במג"אז שכן הוא דעת הש"ע,ח ובחנם נדחק שם הט"ז.ט אלא דלדינא הסכימו המג"א וט"ז לאסור אף במעמדת משום דלמא שלפא.י אבל כשאינו תכשיט שרי,יא דלא כב"ח.יב ולפי זה באיש כהאי גוונא הוה שרי אף בתכשיט כמו שכתב הסמ"ג, אם לא משום דקיי"ליג לאסור בתכשיט המיוחד לאיש ולאשה. אבל בשאינו תכשיט כלל אם הוא צורך לבישתו דומיא דמפתחי חלוקו שבסמ"ג שרי לגמרי כמו מעמדת קישוריה שבאשה, דהא השתא קיימינן לשיטת הגאוניםיד דאיש שוה לאשה לגמרי בדין המחטים. ובפרט לדעת רש"יטו דאף באשה מיקל יותר מהתוספותטז והרא"ש.יז ולהמג"א כאןיח צריך לומר דמיירי שלא לצורך לבישה וקישוט אלא שתחב במקום שדרך לתחוב לפעמים בחול להוליכה לאיזה מקום ועל זה נחלקו. אבל לפי זה דין האשה בשאינה נקובה לא נזכר בשום מקוםיט וקשה קושית הגמרא למאי חזיא. וגם המג"א חזר בו ופירש בסי' ש"ג סק"ז מתני' דמחט נקובה במעמדת קישוריה,כ וא"כ כהאי גוונא באיש לצורך לבישה חייב בנקובה ופטור בשאינה נקובה. ולדינא הכל אמת:כא