לפיכך כיון כו'. עיין ב"יא שהעתיק לשון רש"יב דמשוי הוא, וכן משמע בש"עג כמו שכתב האליה זוטא.ד ואף שהתוספות ור"ןה לא כתבו כן משום דמסקינן בפרק בתרא דיומאו דלכולי עלמא מנעל הוא, מכל מקום אנן לא קיי"ל הכי, אלא כרי"ףז שהתיר ביום הכיפורים אפילו במנעל של עץ כמו שיתבאר בסי' תרי"ד,ח עיין שם בב"י,ט והטעם פירש הרמב"ןי שם דכולי עלמא היינו ר' מאיר ור' יוסי אבל רבנן פליגי דלאו מנעל הוא. ועיין שם בר"ןיא דאפילו הכי מותר לצאת בהם לרשות הרבים ביום הכיפורים, ושאר שבתות אין היתר לפי טעמו. וכאן פסק [ר]מ"איב להקל, והוא מרבינו ירוחםיג שכתב שאין המנהג כהאוסרים. וצ"ע דרבינו ירוחם אזיל לטעמיה דגבי יום הכיפורים כתב שהמנהג להחמיר במנעל של עץ כמו שכתב ב"י שםיד בשמו, והאיך נקטינן קולי דסתרי אהדדי כמבואר בפ"[ח] דיומאטו שהקשו משבת ליום הכיפורים.

וצריך לומר דס"ל להב"י ורמ"א דעל כרחך לא הקשו בגמרא משבת ליום הכיפורים אלא מקיטע לר' יוסי, דעל כרחך ס"ל דאין שם מנעל עליו, דאם לא כן לא ליתסר אף שאין צריך להילוכו אלא שלא יראה חסר רגל, דכל דבר שיש עליו שם מלבוש או תכשיט מותר ללבשו או להתקשט בו אפילו לאצולי מטינוף דלא חשיב כלל,טז אבל כשאין עליו שם מנעל עץ בעלמא הוא ואינו תכשיט כלל שאין מתקשטין בבקעת עץ. אבל מי שאינו קיטע, אף שאין עליו תורת מנעל, כיון שהרגל נכנסת בו ומהלך בו שרי, דמלבוש שלו הוא לכף רגלו. דאפילו במקל החיגר כתב הרא"ש בפ"ג דביצהיז דהוה כמנעלו, אע"ג דס"ל בפרק בתרא דיומאיח דאין מנעל של עץ, אלא דהכא כיון שצורך הילוכו הוא שרי. ואין הטעם משום דאי אפשר לו בענין אחר, דהא אין ביציאתו מצוה גדולה כל כך לדחות שבת, אלא דכיון שאי אפשר לו לילך בענין אחר הרי כל סמיכת גופו בהליכתו על מקלו, ובהא תליא מלתא, כמבואר מפירש"ייט גבי מקל של זקנים שמשם הביאו הפוסקיםכ לענין שבת, וא"כ הוא הדין במנעל של עץ שמהלך בו שכל גופו נסמך עליו בהליכתו דשרי אף שאפשר זולתו, כמשמעות לשון הרא"שכא שלא כתב כרגלים דמו ליה אלא כמנעלים דמו, וכן משמע בש"עכב שכתב ואין עושה זה להלך בו משמע דאם היה מהלך בו הוה שרי.

והנה בש"ע לא העתיקו להתיר במחופה עור,כג משום דאף דכהאי גוונא מקרי מנעל לכולי עלמא אף לרבנןכד דפליגי אר' מאיר ור' יוסי, מכל מקום קיי"ל כר' יוסי לגבי ר' מאיר דאף מנעל אסור משום דילמא מיפסק.כה ואין היתר במחופה עור אלא היכא דמיהדק על ידי כך, כמו שכתבו התוס'כו שהעתקתי בפנים (וכן כתב הרשב"אכז הביאו המג"א,כח והתם מיירי שהרגל נכנסת, ולמדו מקב המחופה מבפנים,כט אבל בקיטע מודה הרשב"א להתוס'ל דצריך לקשור מלמעלה אם הוא רחב על רגלו שהחיפוי הוא מלמעלה), ובכהאי גוונא ליכא רבותא כלל, ואתי במכל שכן ממה שכתב רמ"אלא בשם רשב"א. וכן כתב האליה זוטא.לב

אלא שמה שכתבלג דאינו מחופה אסור מדאורייתא לדעת רש"ילד אינו מוכרח, דיש לומר דמקרי שלא כדרך המוציאים.לה ואפשר שזהו כוונת הרמב"םלו לפי דעת המג"א:לז