יבש ביבש לד"ה כו' למכרן אפילוא כו'. עייןב במ"א סס"י ת"נג, דמשמע לכאורה, דלפי דבריו שטעם המנהג הוא משום דאסור להנות לנכרי, א"כ ה"ה ליבש ביבש אין למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבוד (ומהשמטת אחרונים תקנה זו אין להביא ראיה לזה, שהרי השו"ע בודאי ס"ל הכי כמ"ש סימן תס"ז סעיף י'ה, ואפ"ה לא הזכיר תקנה זו ביבש ביבש. עיין באלי' זוטאו ובמנחת יעקבז שדעת הש"ע דלא כיש אומרים שבסעיף ט'ח), וכן כלי הבלוע מחמץ אסורט למכרו לנכרי בפסח דמהנה לנכרי שיהנה מטעם החמץ שיפלוט לתוך תבשילו בו ביום. ומ"מ לענין דינא פשיטא דאין להחמיר בכל זה, שהרי אף להמ"א אין זה אלא חומרא בעלמא כמ"ש לעילי. ובפרט שבמ"א אינו מפורש לאיסוריא, ובשאר אחרונים מפורש [ל]היתר. מכירת כלים התירו הפרי חדשיב ואלי' זוטאיג בשם אחרונים בסס"י ת"נ, וכ"כ בחק יעקב ס"ק י"ח בשם תרומת הדשןיד שכל שמותר להשהותו מותר להנות ממנו בפסח, וכלי חמץ מותר להשהותו א"כ מותר ליהנות מהן דהיינו למכרן לנכרי, וכ"פ הרמ"א בדרכי משה סס"י ת"נטו, וזהו ג"כ כוונתו בהג"הטז כמ"ש המ"א שםיז. ודלא כמנחת יעקב כלל פ"ה סקט"ו שכתב שדעת רמ"א להחמיר כהטור, ואשתמיטתיה מ"ש רמ"א בדרכי משה, ובלא"ה דבריו תמוהין שם מאד כמ"ש בסימן תמ"ויח עיי"ש. ומכירת יבש ביבש התירו החק יעקב ס"ק מ"דיט, והש"ך ביו"ד רס"י ק"יכ, שנתן כלל לכל איסורי הנאהכא (עיין בש"ךכב סי' ק"א סק"אכג וסי' ק"ט סק"הכד וסי' ק"ב ס"ק י"ב וי"גכה ובנקודות הכסף סי' צ"בכו).

ואף דבשאר איסורי הנאה מועלת בה תקנה זו גם בלח בלח אם נתערב בשאינו מינו, כגון יין נסך במיםכז, ואנו מחמירין לשרוף התרנגולת שנמצא בה חטהכח. היינו משום דסבירא לן כנוסחאות שלפנינוכט שבגמרא דף ל' ע"א בין במינו בין שלא במינו במשהו כרבל, ולרב ודאי דאסור למכור לנכרי חמץ חוץ מדמי איסור אפילו נתערב בשאינו מינו, גזירה משום במינו דאסור מן הדין לדעת המרדכי וסיעתולא, דומיא דיין ביין (ועיין במס' ע"ז דף ע"דלב דמשמע שם דלרב אפילו בסתם יינן לא מהני תקנה זו ביין ביין עיי"ש), שהרי משהו שלא במינו אינו אסור לרב אלא מחמת גזירה זו, משא"כ ביין נסך דלא גזרינן גזירהלג לגזירהלד זו. ועיין בתוס' שםלה דאף לדידן דבשאר איסורין לא קיי"ל כרבלו מ"מ בחמץ מחמירינן כוותיה. ואצ"ל לדעת הרמב"םלז והרמב"ןלח שטעם איסור משהו הוא משום דבר שיש לו מתיריןלט. ואע"ג (חסרמ):