לרוץ כדי לראותא כו'. מה שכתב הט"זב תמוה מאד, דאף בלא ענג אין איסור כלל מדינא לראות ולהרהר בדברים חיצונים, שאפילו בפיו מותר לחשב חשבונות של מלךג רק שלא ירבה בהם כמ"ש המגיד משנה פכ"[ג].ד והרב רבינו יונהה לא אסר אלא בעסקיו כשיש לו טרדת לב ונדנוד דאגה. והטורו הוסיף דמצוה שלא להרהר כלל בעסקיו אע"פ שאין איסור מן הדין (עיין סי' רמ"טז שיש מצוה להמנע מדבר שאין בו איסור מדינא) ע"ש.

ומה שכתב המג"אח צ"ע היכי מיירי, אי בדיוקנא עצמה, ממה נפשך אי ס"ל דאף בחול אסור א"כ משום ענג שבת מי שריא איסורא דאל תפנו אל האליליםט שמדרבנן אין זה מענג אלא מנאץ,י ואי ס"ל כתוס'יא ורא"שיב דבחול שרי א"כ אף בשבת מנ"ל לאסור. ואף אם תמצי לומר לאסור כמו בכתב שתחתיה, וכן אם תמצי לומר דמיירי בכתב שתחתיהיג ג"כ, צע"ג היכי שרי משום עונג שבת גזרה דשמא יקרא בשטרי הדיוטות כדפרש"ייד ורא"ש.טו עיין שם ברא"שטז דאיסור שטרי הדיוטות הוא ממצוא חפצך,יז דמהתם נפקא לן ג"כ איסור מקח וממכר כמ"ש התוס'יח ורא"ש פט"ו,יט וא"כ נשרי נמי מקח וממכר לצורך ענג שבת כשאי אפשר לקנות בדרך היתר בהקפה,כ וח"ו ישתקע הדבר, שלא התירו משום ענג אלא דברים שאיסורם הוא משום דרך חול, כגון שלא יהא דיבורך (עיין סי' ש"ז ס"א בהג"הכא ) והילוכך בשבת כבחול,כב דכשמתענג בהם יש כאן ענין ענג שבת ולא דרך חול, אבל שאר כל האיסורים היוצאים מפסוק זהכג אם תשיב כו' אפילו הגזרות שגזרו חכמים בשבילם לסייג פשיטא דלא דחינן להו משום מצות ענגכד שהיא מצוה הבאה בעבירה.כה וכל שכן להרמב"םכו דס"ל בשטרי הדיוטות שמא ימחוק, עיין ט"ז סי' ש"זכז דאסור אף בכתב שתחת הצורה אף אם מתענג כי שמא יבא לקרות בשטרי הדיוטות ולמחוק. הילכך מחוורתא כפשט לשון הסמ"קכח וכמ"ש הב"יכט (וב"חל ) ואליה רבה:לא