אם אין שם רפש כו'. אף אם תמצי לומר שכוונת הגהות אשר"יא לאפוקי מאמת המיםב שבס"ג.ג מכל מקום משםד מתבאר שהתירו אפילו לדלג שלא ירבה בהילוך, וא"כ פשיטא שאם יש לפניו מעט רפש וטיט ויש לו צער קצת לטנף רגלו שרשאי לפוסעו בפסיעה גסה שלא להרבות בהילוך, דאין סברא כלל לומר שאסור לו להרבות בהילוך גם כן, אלא חייב לילך באמצע רפש לקצר דרכו.ה ועוד שהתירוו לקפוץ לבחורים המתענגים שאין זה שוה לכל נפש, כל שכן צער רפש וטיט שהוא שוה לכל נפש, ושרי אף אם אין חשש סחיטה,ז ולא הוצרך רבאח לאיסור חשש סחיטה אלאט כדי להקשות קושיא אלימתא אדרב הונא, דאיסור זה פשוט בפרק בתרא דיומא,י שהצריכו שלא להוציא ידו מתחת שפת חלוקו כו'יא אף בהולך לדבר מצוה,יב א"כ לדבר הרשות אין לילך כלל במים, ואפילו אי אפשר לו להקיף, ואפילו אינו חושש ללכלוך גופו במים.יג

ואף אם תמצי לומר שמניעת צער אינו חשוב ענג,יד מכל מקום יש להקל בזה, שהרי (דעת התוספות ואגודהטו וכן) משמעות הרמב"םטז שאין איסור כלל בפסיעה גסה, שכתב ואסור לדלג כו', משמע דוקא דילוג ולא פסיעה גסה, שהוא מפרש (כפירוש התוס' ואגודה) דפסיעה גסה שבגמראיז היינו דילוגיח (וקפיצה), וכמבואר ברי"ףיט גבי אמת המים ע"ש:כ