רפת של בקר כו' לבדוק ולחפש כו' בליל י"ד כו'. הנה ליישב לשון הסמ"ק א שהעתיק הש"ע ב כאן, עם לשון הגהות מיימוניות ג שהעתיק בסוף סימן תמ"ה ד, יש ג' שיטות. דעת רמ"א ה כפי מה שפירש המ"א ו דבריו וכן דעת הלבוש ז וחק יעקב ח, דסמ"ק מיירי בשעת הביעור אבל קודם לכן מותר להשליך כמ"ש הגהות מיימוניות, ובלבד שילך ויראנו כשתגיע שעת הביעור ט. ודעת הב"ח י וט"זיא ופר"חיב, דסמ"ק מיירי ג"כ קודם זמן הביעור והיינו בליל י"ד זמן הבדיקה ומיירי בחצר שלו והגהות מיימוניות מיירי בחצר של הפקר. ודעת המ"איג לחלק בין עורבים דבהא מיירי הגהות מיימוניות ובין שאר עופות המצויים בחצר דמיירי בסמ"ק, ואידי ואידי מיירי קודם זמן הביעור כדעת הב"ח.

ונמצינו למדים לפי שיטת הב"ח ומ"א וט"ז ופרי חדש דעופות המצויים בחצר שלו וכן רפת בקר ולולין צריך לבדוק בליל י"ד אם יש בהם ודאי חמץ, ואין לו להניחו שם עד שעת הביעור, עיין בט"ז סי' תמ"היד מבואר כן בהדיא. והטעם דחיישינן שמא ישכח בעת ההיא, שהרי מטעם זה תיקנו בדיקת כל החדרים בליל י"ד בשעה שבני אדם מצויים בבתיהםטו, ומאי שנא רפת ולולין משאר כל החדרים, וכי מפני שיש בהם ודאי חמץ יפה כחם, ואפילו אם יודע היכן מקומו הרי דעתו שהבהמות יאכלוהו, ואסור לו להאכילם אא"כ עומד עליהם לראות שלא יצניעו ולבער מה ששיירו כמ"ש בטוש"ע סימן תמ"גטז. ודוחק לחלק בין מאכילם לאוכלים מעצמם. ואף ששם מיירי בשעה ה', מכל מקום בזה אין סברא כלל לחלק בין שעה ה' לקודם. ועוד שהטוש"ע הוציא זה מהרא"ש ריש פרק כל שעה, וברא"ש מבואר בהדיא דמלאחר הבדיקה ואילך דינא הכי, עיי"ש במה שהוציא דין זה ממתניתין דקתנייז ומה שמשייר כו', ובהמה דומיא דחיה*.

[*וע"ש בגמראיח דבבהמה איכא ריעותא דמשיירא ובחיה איכא ריעותא דמצנעא, ועל זה תמהו התוספותיט והרא"ש האיך שרי להאכיל לחיה המצנעת, ותירץ הרא"ש דצריך לעמוד ולראות שלא תצניע, ובהמה מסתמא דומיא דחיה, וצריך גם כן לראות ולבער המשוייר דחיישינן שמא ישכח אח"כ, דבשביל חשש זה הוה ס"ד בגמ' דאסור להאכילה אף אם עומד עליה, לפי פי' הרא"ש שם ע"ש היטב.]

ואף אם נפרש לשון הגהות מיימוניות שבסי' תמ"ה כפי' הלבוש דמיירי בחצר שלו, וכמ"ש המ"א בסי' תמ"ה כ שכ"מ בהגהות מיימוניות, וגם לא נחלוק בין עורבים לשאר עופות כמו שחילק המ"אכא, אעפ"כ אין לנו לפסוק כהגהות מיימוניות, לפי שהגהות מיימוניות ס"ל כהתוס', שדרכו להמשך אחר התוס' בכל מקוםכב כמ"ש הב"י בהקדמתו, והתוס' ר"פ כל שעה חולקין עם הרא"ש, ולפי דבריהם שרי להאכיל לחיה אע"פ שאינו עומד עליה, וכל שכן לבהמה, ואנן קי"ל כהרא"ש, שכ"פ הטוש"ע סי' תמ"גכג: