ואפי' לכתחילה יכול להפיל עליו מפולת כו'. כ"כ הפרי חדש סוס"י תל"ח א, וכ"מ בהדיא בגמרא ב בההיא דעושה את ביתו אוצר דקודם ל' יום מותר לכתחלה, ע"ש ברש"י ג ור"ן ד, ומדאורייתא אין חילוק בין קודם ל' לתוך ל' כמבואר בב"ח ה ומ"א סי' תל"ו ו ופשוט הוא. אלא שמדברי הט"ז בסוף סימן זה לא משמע הכי ז. וצ"ל לדבריו דאוצר אינו נקרא מטמין בידים כיון שאין כוונתו אלא לאצור הפירות ולא להטמין החמץ תחתיו ח, ואין הכי נמי אם יש חשש חימוץ באוצר עצמו כגון שאצר חיטים מחומצות אפילו קודם ל' אסור משום בל יטמין לדעת הט"ז, כיון שכוונתו להטמין החמץ. וכ"כ הט"ז סי' תל"ו סק"ד בהדיא ט ע"ש. וא"כ לדידן דלא קיי"ל כהט"ז שם אלא כרמ"א י שאחריו נמשכו כל האחרונים, הכא נמי העיקר כהפרי חדש, דהא בהא תליאיא כמבואר ברש"י ור"ןיב:
וראה גם לעיל קו"א ס"ק ה בהג"ה הג'.
ו, א.
ד"ה תוך שלשים זקוק לבער: דלכתחלה לא זהו ביעורו (היינו רק מדרבנן, ולכן) קודם שלשים: לא חלה חובת ביעור עליו (ומותר לעשות אוצר אף לכתחלה).
שם (ב, ב) ד"ה העושה.
סי' תלו סעיף א ד"ה כתב ה"ר פרץ ואילך.
ס"ק ב (תקנת חכמים). וראה לקמן שם ס"ו וריש סט"ו ובקו"א שם ס"ק ה-ו. וראה העו"ב תתמ ע' 120.
שכתב בדעת רש"י (גבי מפולת): כיון שהוא אינו מטמין בידים.
כמבואר ברש"י (ור"ן) שם ד"ה אוצר: שהכניס שם תבואה ותחתיה חמץ.
לחייב לבער החמץ קודם הפסח כשיש חשש חימוץ באוצר עצמו דהוי כמטמין ודעתו לפנותו (ומחלק בינו לבין עשה אוצר במקום שיש חשש חימוץ, שאין צריך לבער).
שם סוף ס"א. וכדלקמן שם סט"ו וסי"ח (שבין כשיש חמץ תחת האוצר ובין כשיש חטים מחומצות באוצר זה עצמו, כיון שעשה האוצר קודם ל' אינו זקוק לו אלא מבטלו ודיו; אלא שלכתחלה אין לסמוך על רש"י ור"ן בזה, ולא יניח האוצר על החמץ אפילו קודם ל' יום, כדלקמן שם סט"ו).
הא דבתוך ל' האיסור להטמין בידים הוא רק מדרבנן והא שקודם ל' מותר אף לכתחלה. וכיון שלענין קודם ל' קיי"ל כרמ"א ודלא כט"ז, לכן גם לענין תוך ל' קיי"ל כפר"ח ודלא כט"ז.
שם, שכיון שבתוך ל' רק לכתחלה (מדרבנן) לא זהו ביעורו, לכן קודם ל' מותר אף לכתחלה. וראה קובץ מבית חיינו ג ע' 25, מה שהקשה ע"ז [הרה"ק מהרי"ל] לפני רבינו.

הוסיפו תגובה