חייב לשכור פועלים שיפקחו כו'. כן א כתבו התוס' ב (הובא בב"י ג) לענין אין בו ג' טפחים אף על פי שביטל, והוא הדין והוא הטעם ליש בו ולא ביטל, וכל שכן הוא לדעת הסמ"ק וסיעתו ד שהרי יש כאן מצות ביעור דאורייתא.
והנה הטוש"ע השמיטו חיוב זה גבי יש בו ולא ביטל, משום דאזדו לטעמייהו ה, שבסי' תל"ח פסקו הטור וב"י בעיא ו דככר בפי נחש לקולא אם ביטל ז*, וא"כ י"ל לדעת הטור דאפי' לא ביטל עדיין אם מצא קודם זמן איסורו יבטלנו ודיו ח, ולא דמי לחמץ בבור שנתבאר לעיל בשם הטור ט, משום דבממונו לא אטרחוהו רבנן כדאיתא בגמרא שם י, וכמ"ש התוספות שםיא שיש לתלות שהנחש יאכלנויב. והכי נמי יש לתלות שהכלב יאכלנו אם אין בו ג' טפחים, והיינו לסמ"ק וסיעתו דעיקר החשש הוא שמא יתגלה הגל ע"י הכלביג, ודמי ממש לככר בפי נחשיד. ולשיטת רש"י ור"ן יש לתלות שמא לא יתפקח הגל, הלכך לא אטרחוהו בממונו כמו גבי נחשטו, ומכל שכן ביש בו ג' טפחים דודאי יש לתלות לכ"ע שלא יתפקחטז. ומשום הכי השמיטו הטוש"ע חיוב זהיז. והתוס' ס"ל דתיקו דאיסורא לחומראיח.
[*ועיין שם ברש"ייט ורמב"ם כ דלא גרסי ואם תמצא לומר ודו"ק.]
אי נמי יש לומר דלרש"י ור"ן הדבר קרוב שיתפקח הגל ואטרחוהו בממונו כמו בחמץ מגולה כמ"ש התוס' שםכא, משא"כ לסמ"ק וסיעתו הדבר קרוב שיאכלנו הכלב, כמ"ש התוספותכב דזהו ספק הרגיל, ואפי' מידי וודאי הוה ס"ד בגמרא דמוציא, ולכך לא אטרחוהו בממונו כמו גבי נחש. והתוס' ס"ל כשיטת רש"י שהרי לא חלקו עליוכג, וטוש"ע ס"ל כסמ"ק וסייעתו כמו שיתבאר בסי' תל"וכד.
ולענין דינא פשיטא דיש להקל כמשמעות הטוש"ע, דבדברי סופרים הלך אחר המיקל, והיינו בביטל, אבל אם לא ביטל דיש כאן איסור דאורייתא לסמ"ק וסיעתו פשיטא דחייב לשכור, דרבנן דוקא הוא דלא אטרחוהו בממונו אבל מדאורייתא אין לחלק בין גופו לממונו. ולפ"ז אף לפי דעת החק יעקב בס"ק י"טכה יש נפקא מינה בין חלוקי הדעותכו ודו"ק:
הוסיפו תגובה