אבל כל חמץ שנפל לתוכו זמן רב כו' יש בו ב' ספיקות כו'. אף דהמ"א בסק"י כתב ספיקי טובא, אין כוונתו דוקא ג' או ד' ספיקות, וכדעת הש"ך ביו"ד סימן ק"י (בכללי הס"ס א) דג' ספיקות מוציאין מחזקת איסור, דהא המ"א עצמו כתב בסימן תל"ט סק"ג ב דשמא גררוהו מבית זה ושמא אכלוהו אינן נחשבין לב' ספיקות אלא לספק אחד*, וא"כ החור שהכניס עכבר לתוכו חמץ קודם שלשים יום אין בו אלא ב' ספיקות להקל, דהיינו שמא אכלוהו או גררוהו וניטל מבית זה ואין כאן חמץ כלל, ואם תמצא לומר שהוא עדיין שם שמא נמאס ונפסל מאכילת כלב וכמ"ש בפנים, דזה הוי ספק ספיקא גמור**, ואפ"ה שרי כאן.

[*והוי ב' ספיקות משם אחד עיין בכללי הספק ספיקא להש"ך ג ופר"ח ד. ועיין בח"י.

**דשמא נתכבד לא שייך בחורים וסדקים. ותו דהיינו גררוהו עיין מ"א סי' תל"ט ה.]

ובס"ק י"ו כתב המגן אברהם וספיקי טובא איכא ו, ואפילו הכי צריך בדיקה אם לא משום סכנה. ועכצ"ל כמ"ש בפנים דעיקר הבדיקה נתקנה על הספק, כמ"ש האחרונים בסימן תל"ט בשם המ"מ ז. ומה שהקילו שם בספק ספיקא ח היינו לענין לחזור ולבדוק מה שבדק כבר, אבל תחלת הבדיקה כיון שנתקנה על הספק, והיינו ספק שאין לחוש לו מן התורה אלא שחכמים חששו לו אין חילוק בין ספק אחד לכמה ספיקות***, כדמוכח מחדר המשכנות ט ובי תמרי ובי ציבי י וכמ"ש בפנים, ועיין מ"ש בסימן תל"ט.

[***וכעין זה כתבו התוספותיא לענין ספק טומאה ברה"י.]

ומה שהקילו בספק אכילהיב היינו משום שהוא ספק הרגיל וקרוב לודאי, וכמ"ש התוספותיג ד"ה ואם תמצא לומר, וכמ"ש בפנים****. אבל חטיטת הכלב בגל אינו ספק הרגיל ואינו קרוב לודאי שיאכלנו על ידי חטיטהיד, אלא חיישינן שמא כשיריח ריחו יחפש אחריו ויתחיל לחטט אחריו עד שיגלנו מלמעלה ולא יגמור לחטט עד שיאכלנו. ועודטו דלא תלינן בספק אכילה בסימן תל"ט אלא בככר קטן שי"ל אכלו כולו, ועכברים ותרנגולים שכיחי הרבהטז, מה שאין כן חטיטת הכלב אינו ספק הרגיל כי שמא ישייר זה מאכילתו ולא יבא אחר לאכול כולו. ולא אמרינן ודאי גררוהו אלא לחורן כדפרש"ייז, וכן עורבים לקן שלהםיח, אבל הכלב כשאינו חפץ לאכול ורוצה להצניע אין לו מקום צנוע מן הגל הזה*****. ובזה נתיישבו כל דברי המ"א על נכון:

[***ולכן בצירוף עוד ספק אחד מהני אפילו להוציא מחזקת איסור, וכמו שכתבתי בפנים, ואין צריך ג' ספיקות אפילו לדעת הש"ךיט. ואפילו הט"ז כ ופר"חכא דס"ל אפילו כמה ספיקות אין מוציאין מחזקת איסור, מ"מ מודו הכא בספק הרגיל וקרוב לודאי. ותדע דהא כתב המ"מכב דגבי בדיקה חששו להרבה ספיקות, ואפ"ה ספק הרגיל שאניכג.

*****ועוד דלא אמרינן גררוה אלא כשאינו מחוסר אלא גרירה, אבל הכאכד מחוסר חטיטה וגרירה.]