שכח והתחיל כו'. מהא שכתב המג"אב דסבירא ליהג הבדלה דאורייתא, בודאי לא פסיקא ליה לרמ"א הכי, מדאסר לנשים להבדיל לעצמן בסוף סי' רצ"ו, עיין מגיד משנה ריש פרק כ"ט,ד ולמה פסק בפשיטות להפסיק בלי שום חילוק.ה אף שיש לדחות שכ"כ ג"כ בסוף סימן רצ"ט,ו מכל מקום למה לא התנה דוקא אם לא התפלל ערבית, ואדרבה כשישב לאכול מסתמא התפלל כבר וא"כ לכ"ע גם בקידוש אינו אלא מדרבנן.ז ועוד קשה דרבנן דבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעתח אף בהתחיל בהיתר, אף למ"ד דהבדלה דרבנן, ולא נדחו דבריהם אלא בהתחיל בהיתר אבל לא כשהתחיל באיסור.
ולא דמי לשאר מצות דרבנן,ט משום דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ"ש המג"א בסי' רל"ה סק"[ד]י לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב, דפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה (עיין בהרב רבינו יונה פ"ד דברכותיא שפירש כמשמעות פשט הסוגיא שם דמיירי בטעימה דומיא דתפלת המוספיםיב). והא דאצטריך הר"ןיג לפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה איתקן, ע"ש בב"י סי' רל"ה, ולא סגי ליה בטעמא דהמג"א, היינו משום דבהבדלה א"צ להפסיק בהתחיל בהיתר, אע"ג דאיתקן בתחלת הלילה.יד והמקשה דפריך מטעימה להפסקה, היינו משום דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בהתחיל באיסור, כמ"ש התוספות שםטו ע"ש:
הוסיפו תגובה