ויש מי שאומר כו'. כך כתב הט"זא. ואף המג"אב כתב כן, אלא דיש לומר דהמג"א מיירי מעיקר הדין דשורפין בתחלת ששג, ושייך לברך וצונו שיש כאן מצוה מדבריהם, אבל למנהגנו ששורפין בסוף חמש כמו ש[י]תבאר בסי' תל"דד, איך יברך על ביעור כיון שאינו מצווה עדיין לבער, והרי זה כמברך באמצע השנה. וכן כתב הרא"שה בהדיא, אלא דסבירא ליהו דמשהגיע שבע עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה ומשהגיע שש עובר בבל יראה מדרבנן, וא"כ מן הדין צריך לבערו בסוף ה' כדי שלא יעבור כשתגיע שעה ו'ז, ואפילו הכי כתב דאין לברך על זה, וכל שכן לדידן דאינו עובר בבל יראה עד הלילהח, ומשתגיע ז' הוא מצווה להתעסק בביעור מן התורה, ומדברי סופרים משתגיע ששית, אבל קודם לכן אינו מצווה כלל ואיך יברך. שהרי המפרש בים תוך ל' יום שהוא חייב לבדוק, ואף על פי כן אינו מברך, לפי שאינו זמן ביעור לרוב העולם כמו שיתבאר בסי' תל"וט, וכל שכן המבער קודם שש, שאף לו בעצמו אינו זמן ביעור אלא מנהג בעלמא. ודוחק לחלק בין שעה מועטת לשעות הרבה, דאם כן נתת דבריך לשיעוריןי. ועוד כל שיעורי חכמים כך הוא ברגע שקודם זמן הברכה אם מברך הוה ליה ברכה לבטלה כיון שעדיין לא הגיע זמן המצוה איך יברך וצונו. והפרי חדשיא לשיטתו אזיל דבסי' תל"ויב סבירא ליה דכולי שתא זמניה הוא ומברך אבל לרמ"א שםיג צ"ע. ואף הט"ז לא כ"כ אלא לפי מה שכתב הרא"שיד דמשהגיע ז' איכא בל יראה דאורייתא*, ואם כן קודם ו' צריך לבער שלא יעבור בבל יראה דרבנן, אבל למ"שטו הרמב"ם וראב"ד ומגיד משנה וכ"מ ומ"א וחק יעקב דאינו עובר בבל יראה עד הלילה, צ"ע האיך יברך. ובפרט למ"ש הרמב"םטז וכל בויז דאם רצה לבער בלילה הרשות בידו וא"צ להמתין למחר עד סמוך לזמן איסורו, א"כ שמע מינה דלא סבירא ליה כהרא"ש.

[*ודוק היטב בלשונו בסימן ט'יח ובסימן י'יט ותשכח דהכי הוא ועיין בכסף משנה ספ" [א].]

וכל זה למנהגנו שמבערין בסוף ה'כ, אבל אם מבער משש ואילך פשיטא דמברך כדעת הט"ז ומ"א. ומ"ש החק יעקבכא קצת ראיה שלא לברך מהא דאינו חוזר ומברך על הביעור למאן דאמר דשיחה מפסקת באמצע הבדיקה ע"ש, הנה עיין מ"ש הט"ז סק"ב האיך יברך ברכה אחת ב' פעמים במצוה אחת כו' ובסק"ג כתב כל שלא גמר עדיין אותו חלק נקרא התחלה אצלו כו' ע"ש היטבכב ויתברר לך ביטול דברי החק יעקב ופשוט הוא למבין ודו"ק. ועיין בחק יעקב סי' תל"ה סק"ה כנראה שחזר בו ממה שכתב כאן והסכים שם לדעת הט"ז והמ"א שבכאן. ואף שבשיורי כנסת הגדולהכג לא סבירא ליה הכי, מכל מקום אנן נמשכים אחרי פסקי הט"ז ומ"א, ובפרט שטעמם ונימוקם עמם. ובר מן כל דין כיון דאנן קיימא לן בסי' תמ"וכד המוצא חמץ בפסח ומבערו מברך על ביעורו אף על פי שבירך על הבדיקה, א"כ כל שכן כשלא בירך על הבדיקה שמברך על הביעור כשמבער משש ואילך. ובפנים סתמתי הדברים ולא חילקתי בביאור בין קודם שש לאחר שש, מאחר שחילוק זה אינו מבואר בהדיא באחרונים אף על פי שהוא מוכרחכה לדעת רמ"א סי' תל"וכו וכל שאר האחרונים הנמשכים אחריו כמ"שכז. ועיין במה שכתבתי בסי' תמ"ו בפניםכח: