למעלה כו' היא כטמונה. ומיהוא היינו דוקא בדבר המוסיף הבל,ב שכיון שהתחתון מעלה הבל למעלה ומוסיפו בקדרה גזרינן דילמא אתי לאטמוני ברמץ, משא"כ כשאינה נוגעת כלל בדבר המוסיףג כולי עלמא מודוד דלא דמי כלל לרמץ ולא גזרינן. אבל כשדבר המוסיף נוגע בה בין מלמעלה כגון הבגדים שמוסיפים הבל מחמת האש שתחתיהםה בין מלמטה שנוגעת בגחלים שהגחלים מעלים הבל למעלהו דמי לרמץ. שאף שברמץ יש אפר וגחלים גם מלמעלה, מכל מקום כיון שהגחלים שלמטה מעלים הבל למעלה יבאו לטעות להטמין אף ברמץ,ז שעיקר הטעות להטמין ברמץ שחששו לו חכמים הוא בא מחמת הוספת ההבל ולא מחמת ההטמנה שמכסה כולו מלמעלה ומלמטה, שהרי בדבר המעמידח מותר להטמין כולו לפי שלא יטעו ממנו לרמץ.

אבל בשבת בדבר שאינו מוסיף לכולי עלמא לא מיתסר אלא כשמטמין כולוט*). דאף שמפך של רביי אינו ראיה כל כך דרבי התיר להטמין הצונן. מכל מקום בפירוש שנינויא מניחים מיחם על גבי מיחם כו', וכמו שכתב הטור בסי' רנ"חיב ושי"ח.יג ומכאן למדו הרמב"ם ומגיד משנה סוף פ"[ד] דלא מיקרי הטמנה בכהאי גוונא. ואף הרא"ש וטור וש"עיד מודים בזה, דדוקא בדבר המוסיף החמירו משום שמא יטמין ברמץ כמו שנתבאר.

*) הגהת הרב עצמו. עיין רשב"אטו דזה אינו, ומיהו הרב רבינו יונה על כרחך סבירא ליה הכי עיין רשב"א בשמו פ"גטז גבי תברינהו.

וכן משמע בהדיא בב"ייז גבי בגדים המוסיפים הבל מחמת האש שנלמדו לאיסור מקופה שעל גבי גפת. ואין סברא כלל לומר דגם שםיח הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוך הגחלים, דאם כן למה ליה להב"י להוסיף מלבו שהבגדים מוסיפים הבל מחמת האש שלא הוזכר כלל בדברי הפוסקים שהביא שם, ולא סגי ליה כדפרש"ייט גבי גפת שתחת הקופה (שמשם למדו הפוסקים לענין גחלים) שהגפת מעלה הבל ומרתיח את הקדרה. אלא ודאי דסבירא ליה להב"י, דמכיון שאין איסור אלא כשהיא טמונה למעלהכ כמו שכתבו הטור והר"ןכא וכמשמעות לשון הפוסקים שהביא, אם כן על כרחך צריך לומר שהבגדים הם המוסיפים הבל ואסור משום שמטמין ממש בדבר המוסיף הבל.כב דאי לא תימא הכי אלא הטעם הוא משום גזרה,כג אין סברא כלל לחלק בין טמונה בבגדים לאינה טמונה, סוף סוף הגחלים מעלים הבל בהקדרה ויש לגזור שמא יטמין בתוכם ממש. ועוד שכיון שאינה נוגעת בגחלים כמ"ש הרא"שכד ור"ןכה וטור סימן רנ"ג (אבל בספר התרומהכו וסמ"גכז ותוס'כח יש לומר דמיירי בנוגעת,כט וכן משמע מסיום לשון סמ"ג שהובא במרדכי ריש פ"ד.ל ולא הביא הב"ילא בסי' רנ"ג דברי הגהות מיימוניותלב בשם ספר התרומה וסמ"ג אלא לאפוקי דעת רש"ילג ואור זרוע.לד ולכן בסיום דבריו שם כתב כמ"ש הרא"ש ור"ןלה עיין שם) אין סברא כלל לגזור שמא יטמין בתוכם,לו דהא אית ליה הכירא, דאסרינן ליה אפילו על גבה ממש.לז ובפרט אם תימצי לומר דאיסור הנגיעה בגחלים הוא גם כן משום גזירה,לח שבמאור פ"גלט למד איסור זה (אבל ברשב"א (סוף) [ריש] פ"דמ לא כתב כן עיין שם) מדין הקופה שעל גבי הגפת, אם כן על כרחך צריך לומר דכשאינה נוגעת לא גזרינן משום דאית ליה הכירא, אם כן אף שהיא טמונה למעלה אין לגזור, שהרי אין גזירה זו תלויה בטמונה, דהא על גבי גחלים ממש אף במגולה גזרינן.מא

ובר מן כל דין משמע עוד בבית יוסף בהדיא כמ"ש, שהרי כתבמב על מה שכתב הטור על הטמנה של אדוני אבי יש לפקפק כו', שאף על פי שלא היו גחלים בכירה מכל מקום מחמת חום הכירה כו',מג עיין שם דמבואר בהדיא דכשהיא טמונה למעלה אסור אף על פי שאין שם גחלים, הפך מה שכתבו התוס'מד ורא"שמה דשרי בכהאי גוונא משום דליכא למיגזר שמא יטמין בתוך קרקע הכירה. ועוד שמלשונו משמע שהאיסור הוא משום שהחום שבחלל הכירה הוא מוסיף הבל, ולא שייך בו הטמנה כלל. אלא ודאי דסבירא ליה שהתוס' ורא"ש לא כתבו כן אלא ליישב מנהג יש מקומות, אבל הטור לא סבירא ליה הכי (ומשום הכי לא העתיק זה) דהטעם משום גזרה,מו מדמחלק בין טמונה למעלה לאינה טמונה אף על פי שאינה נוגעת בגחלים.מז וגם מדאסרמח בנוגעת בגחלים אף בשאינה טמונה, ואי סבירא ליה טעם האיסור גבי קופה שעל גבי גפת הוא משום גזרה ומשם למד לאסור בטמונה למעלה אף על פי שאינה נוגעת דומיא דקופה שהיא מפסקת (עיין ר"ןמט) ואפילו הכי אסור משום שטמונה למעלה, אם כןנ מנא לן לגזור באינה טמונה אף על פי שהיא נוגעת הלא קיימא לן דאין לגזור גזירה לגזירה מדעתנונא (ובר"ן שלא הזכיר כלל גזירה זו. באמת הדבר תלוינב במחלוקת שבריש פ"ד,נג דלמ"דנד דהיכא דמיפסקא אוירא שרי והקופה אינה מפסקת מפני ששולי הקדרה טמונים בתוך הגפת אם כן הוא הדין בקדרה שעל גבי הגחלים.נה וזהו גם כן דעת הרז"ה בפרק ג'נו שלמד האיסור מקופה, ומשמע שם שאף שהיא טמונה אין איסור אלא על גבי גחלים ממש, ועיין שם בר"ן. אבל להרב רבינו יונה שבר"ן ריש פ"דנז סבירא ליה דאף שהשוליים טמונים אין זה הטמנה כיון שמגולה למעלה, שהרי שם לקמןנח גבי כוזא אפומא דקומקומאנט פירש הרב רבינו יונה דהקומקום נקרא דבר המוסיף הבל, ואפילו הכי מותר לחמם בתוך כלי שני כדאמר ליה רבי לר' יצחק טול בכלי שני ותן,ס ואפילו בכלי ראשון אין איסור משום הטמנה עיין שם,סא וע"כ צריך לומר משום שהפך היה מגולה למעלה מן המים אף ששוליו טמונים אין בכך כלום.סב ומה שכתב הר"ן בריש פ"גסג לאסור על גבי גחלים, היינו לפי דעת המתירין היכא דמיפסקא אוירא, כדמסיים היתר זה בסתם בסוף כללי השמועהסד הביאו הב"י.סה אבל הרא"שסו וטור לא סבירא להו כהרב רבינו יונה בהא דכוזא אפומא דקומקומאסז כמ"ש סוף סי' רנ"ח ושי"ח, והלכך סבירא להו דאף שמגולה למעלה מקרי הטמנה מה ששוליה נוגעים בגחלים, שהם מעלים ומוסיפים הבל למעלה כדפרש"יסח גבי גפת. ולכן הוצרך הב"י סוף סי' רנ"ח לפרש הטעםסט משום שהקדרה אינה מוספת הבל,ע ולא סגי ליה במה שמגולה למעלה[)].עא

וכן משמע בהדיא מלשון הב"י בסי' רנ"געב וממ"ש עליו בדרכי משהעג ומג"א שם.עד וכן משמע מלשון הב"י סוף סי' רנ"ח.עה ועוד דהתם אי אפשר לומר כלל הטעם משום גזרה שמא יטמין בתוכה,עו דהא אפילו בשבת אין איסור להטמין בתוכה משום הטמנה, כמבואר בגמראעז ובסי' שי"חעח דבכלי שני שרי, יהיה מאיזה טעם שיהיהעט על כל פנים, למה ליה להבית יוסף לפרש כאןפ הטעם, וכתב ופשוט הוא, אף שהרב רבינו יונהפא חולק, והלא אין לאסור אלא משום גזרה והכא שרי אפילו בתוכה. ואף לפי מה שכתב הט"ז בסי' רנ"ח ושי"חפב דלא שרי אלא כשקצת דופנותיה יוצאים למעלה מן המים, מכל מקום על כרחך צריך לומר דלא גזרינן שמא יטמין כולה. אלא ודאיפג כפשט לשונו כן הוא דעתו דהוה ליה כהטמנה ממש, וכמ"ש בפנים לדעתו.

ולפי זה צריך לומר הטעם דלא אסרו בטמונה למעלה אלא על גבי קטומה או שנתן בה חתיכה חיהפד ולא על גבי גרופהפה (כמבואר בהדיא בש"ע,פו דאיכפל תרתי תלת זמני לאשמעינן הדרכים שנתבארו בסי' רנ"ג, מכלל דלא משכחת לה אלא על גבי גחלים, ועל גבי גחלים בלאו הכי אסור אף בשהוי, לכן הוצרך לומר על פי הדרכים כו') הוא, משום דהכירה אינה מוספת הבל כמ"ש התוס'פז ומרדכי.פח ובאמת שלדעת הטור הוא דוחק גדול לחלק בין קדרה חמה שבסימן רנ"ח לכירה או חפירה שהוחמה גם כן מחמת האש והולכת ומתקררת.

(ומכל הלין טעמי לא כתבתי בפנים הטעם משום גזרה.פט בשגם שאין ממנו נפקא מינה לדינא, עיין במה שיתבאר לקמן בסמוךצ ודו"ק):