לצורך שתיה.א מהב שכתב המג"אג דהכא מייריד צ"ע היכא מיירי, שהרי כל הפוסקים לבד הרמב"םה פירשו הכא כפרש"יו דוק ותשכח,ז והרמב"ם לא סבירא ליה כרשב"םח בפירות חיין,ט וכמ"ש (הב"י סוף סי' רנ"זי ו)המג"א ס"ק י"ב דהרב ב"י בסעיף ד מיירי אליבא דהרמב"םיא בסמוך לגחליםיב אבל הכא הקדירה מפסקת.יג
ובגוף הדין משמע בהדיא במרדכי ריש פרק כירהיד דמים לא דמי לפירות אלא לביצה. ואין סברא כלל לדחוק ולומר דמייריטו בהדחה, דהוה ליה לפרש, ומסתמא מיירי דומיא דביצה. וגם בגמרא דף ל"ז ע"ב דאמר רב ששת דסבירא ליה כחנניה דמשהין חמין שלא הוחמו כל צרכן ומשמע בהדיא דלא הוחמו כלל לא. גם כן דוחק גדול לומר דמיירי בהדחת כלים, דאמורא הוה ליה לפרש,טז ומסתמא מיירי דומיא דתבשיל.
ובר מן כל דין מצינו מפורש במשנתנויז מעשה שעשו אנשי טבריא כו' שאסרו בשתיה, ומשמע אף אם הוחמו (ואף אם הוחמו בשביל רחיצה אין לאסור בשתיה לפי סברא זויח) בשביל שתיה ולא משום הטמנה כמפורש שם בגמרא,יט ורשב"ם עצמו שהמציא היתר הפירות מתיר גם בהטמנהכ וכן דעת המרדכי ריש פרק כירה, מכלל דסבירא להו לחלק בין פירות למים:
הוסיפו תגובה