למה יעקב עשה את זה?

הבה נעצום עיניים ונדמיין את היום הגדול שכולנו חולמים עליו. המשיח הגיע לירושלים, וכל עם ישראל מתקבץ לתוך האנגר ענק כדי לחגוג את "סעודת הגאולה". כעת נמקד את הדמיון בשולחן הכבוד. זה יהיה מחזה שלא יתואר. בפעם הראשונה בהיסטוריה, יישבו זה לצד זה כל ראשי ישראל לדורותיהם: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, דוד ושלמה ועימם כל גדולי ישראל עד היום הזה. ואז תעלה השאלה המתבקשת: מי יהיה הנואם המרכזי? מי יהיה זה שירים את כוס ה"לחיים" ויברך את השם על נס הגאולה השלמה?

הגמרא1 מלמדת אותנו מי זה לא יהיה: לא אברהם, לא יצחק ולא יעקב. אברהם אינו הדמות המושלמת שמתאימה לכך, משום שבנו היה ישמעאל; יצחק גם לא, כי בנו היה עשו; אך גם יעקב לא יזכה לכך. מדוע? כל הילדים שלו היו צדיקים, אבל יש בעיה אחרת: הוא היה נשוי לשתי אחיות, רחל ולאה.

וכאן צריך להבהיר משהו: יעקב חי יותר ממאתיים שנה לפני מתן תורה, ולא הצטווה מעולם לא לשאת שתי אחיות. ובכל זאת, מקובל במסורת חז"ל שהאבות הקדושים בחרו ביוזמתם לקיים את מצוות התורה עוד לפני שהיא ניתנה. לכן, הנישואים לשתי אחיות נחשבים לפגם.

יותר מזה: רחל נפטרה בגיל צעיר מאד, וזו הייתה טרגדיה אמיתית לכל המשפחה. יעקב אבינו אומר בעצמו: "מתה עליי רחל", כלומר, לא הצלחתי להתאושש מהמכה הזו ולא ילדתי עוד ילדים. ולדעת הרמב"ן, האירוע הזה קרה משום שארץ ישראל לא יכולה לסבול חיים לא מושלמים. כל עוד הם חיו בחוץ לארץ, זה היה בסדר. אבל לגור בארץ הקודש, ולא להקפיד על כל מה שהתורה תצווה מאוחר יותר? לחיות עם שתי אחיות? – על כך רחל שילמה בחייה!

והשאלה מתבקשת: למה יעקב עשה את זה? מה גרם לו לחרוג ממנהגו הטוב ולבטל את האיסור להתחתן עם שתי אחיות? מדוע הוא, בבחירתו, החליט לעבור על מה שהתורה עתידה לאסור?

שלוש אפשרויות

כשחוזרים לסיפור הנישואים עם לאה ורחל, התמיהה מתחזקת עוד יותר, משום שמגלים שליעקב היו ברירות אחרות. הוא ממש לא היה חייב להתחתן עם שתיהן.

יעקב התחייב להתחתן עם רחל. הם חתמו "שטר תנאים", הוא הלך לעבוד עבורה שבע שנים בשדה, ומדי פעם היה שולח לה מתנות יקרות. הגיע ליל החופה, ובאיזשהו שלב לבן הלביש בשמלת הכלה דווקא את לאה, אחותה של רחל. יעקב קם בבוקר, "והנה היא לאה".

כעת עמדו בפני יעקב שלוש אפשרויות. הוא היה יכול לומר לרחל: "מצטער, רציתי מאוד לשאת אותך לאישה, אבל אלוקים רצה אחרת. הנסיבות השתנו ואינני יכול לעמוד בהבטחה שלי". אפשרות נוספת הייתה להתעקש על ההבטחה שלו לרחל, לתת גט ללאה ואולי לברוח עם רחל למקום אחר. אך יעקב בחר באפשרות שלישית: גם וגם. הוא השאיר את לאה בבית והתחתן גם עם רחל.

וזה, כאמור, מעצים מאד את הקושי: למה יעקב בחר להתחתן עם שתי האחיות? למה הוא עושה משהו שיפגע בו, משהו שברור שהוא לא אידיאלי לצדיק כמוהו?

לא על חשבון מישהו

בשנת 1979 התרחשה המהפכה האיסלמית באיראן. השאה הודח מהשלטון והאיסלמיסטים בראשות חומייני השתלטו על ההנהגה. הרבי מליובאוויטש פעל אז בצורה חשאית לחלץ ילדים יהודיים ולהעביר אותם למקום בטוח, ובמסגרת פרויקט ההצלה הזה חולצו מאות ילדים מטהרן והועברו לפנימייה בארצות הברית.

בערב פסח, המדריכים של הילדים קיבלו מסר מפתיע מהרבי: להכין לילדים אורז לליל הסדר, כדי לתת להם הרגשה של בית. זו הייתה הפתעה: האשכנזים נזהרים לא לאכול אורז בפסח, בגלל גזירת הקטניות. אך עבור הילדים הללו, אורז היה חלק בלתי נפרד מאווירת החג. ולכן, חשוב יותר שהם יאכלו אורז 'כמו בבית', מאשר שאנחנו המדריכים נקפיד על החומרה האשכנזית ונמנע גם מהם את האורז.

יעקב אבינו מאיר לנו נושא שקצת נשכח בימינו2: סדר עדיפויות. אדם יכול לבחור לקבל על עצמו תוספת הידור וחומרה, אך הוא צריך לבדוק על חשבון מה זה בא. אסור בשום אופן שהקפדה אישית תבוא על חשבון הכבוד של בן או בת הזוג, של הילדים או אנשים אחרים בכלל.

יעקב אבינו רצה בכל ליבו לדבוק במנהגו הטוב ולהתרחק מאיסור שתי אחיות, אך מה יהיה המחיר? הוא בוגד בהתחייבות גמורה לרחל לשאת אותה, ואולי גם דן אותה בכך לחיי אומללות עד סוף חייה. יעקב הבין שההתחייבות קודמת להידור. כבודו של אדם אחר קודם לשאיפה לקדם את עצמי בעבודת השם.

כל עוד מדובר במצוות מפורשות של התורה, כמו שבת, כשרות ותפילין, אין כל ספק. ברור שהן קודמות לכל דבר אחר, גם אם הוא חשוב. אך כאשר מדובר על דברים שלא הצטווינו עליהם והם רק תוספת חומרה והידור אישיים – כאן אנו נדרשים להפעיל שכל ורגש, והרבה רגש, כדי לוודא שאנחנו לא 'דורכים על גופות' בדרך, חלילה.

רבים נוהגים לקפל את הטלית במוצאי שבת, כסגולה לשלום בית. פעם שאל יהודי את הרבי מליובאוויטש האם הסגולה אכן אמיתית, והרבי השיב לו: "לא שמעתי על הסגולה הזו. אבל כן שמעתי על סגולה אחרת: לקפל את שרוולי החולצה במוצאי שבת ולשטוף את הכלים שהצטברו בכיור – וזה בוודאי עוזר לשלום בית"...