הכול זה נס - למה לומר תודה גם על מה שהרווחנו בעצמנו?

מי היה הראשון לעשר?

למרות שכל מצוות התורה יקרות וחשובות, ישנן כמה מצוות שיש בהן מעלה מיוחדת. אבות האומה – אברהם, יצחק ויעקב – חשו צורך ספונטני לקיים אותן. למרות שהקדוש ברוך הוא לא אמר להם דבר, ובטח לא חייב אותם לבצע את אותן מצוות, הם מיוזמתם חשו דחף עצמי לבטא את אהבתם להשם ולקיים אותן.

כך כותב הרמב"ם1: "אברהם התפלל שחרית, יצחק הפריש מעשר והוסיף תפילה אחת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית". למרות שהקדוש ברוך הוא לא ציווה אותם לעשות כך, הם חשו מעצמם צורך לפנות אליו בתפילה שלוש פעמים ביום. וכך, יצחק אבינו הרגיש חובה, שבאותם ימים נחשבה מהפכנית, לקחת עשרה אחוז מכל היבול שצמח באדמתו ולהפריש אותו כמעשר.

אך כאן בא הראב"ד, רבי אברהם בן דוד, החולק הגדול על הרמב"ם, מעלה קושייה עצומה: האם הרמב"ם שכח פסוק מפורש בתורה?!

נעיין במה שנאמר בפרשת לך לך, ונבין למה הכוונה.

בפרשה מסופר על מלחמת העולם הראשונה באמת, המלחמה הראשונה בהיסטוריה, בין שתי קואליציות אדירות של מלכים. מצד אחד עמדו חמשת מלכי בקעת הירדן, ומהצד השני ניצבו ארבעה מלכים מארצות המזרח, אזור בבל. חמשת המלכים מרדו בארבעת המלכים ויצאו נגדם למלחמה, אך ארבעת המלכים החזקים השיבו מלחמה וכבשו את ערי כיכר הירדן, כולל סדום.

בביתו של אברהם אבינו הופיע עוג מלך הבשן, וסיפר כי ארבעת המלכים לקחו בשבי את לוט, אחיינו של אברהם, שהיה השופט של סדום. אברהם החליט להירתם ולהציל את אחיינו. הוא לא נבהל מארבעת המלכים העוצמתיים והמנצחים, גייס שלוש מאות ושמונה עשר חיילים וביצע התקפת פתע באמצע הלילה על מחנה המלכים. הצבא הקטן של אברהם הביס את המלכים ושחרר את לוט ויתר השבויים.

אחרי שאברהם חזר כמנצח מהקרב, יצא לקבל אותו איש מורם מעם: "מלכי צדק", מלך ירושלים, שהיה כהן לאלוקים. מלכי צדק הגיש ללוחמים לחם ויין, ואברהם, מספרת התורה, נתן לו "מעשר מכל" – הוא העניק למלכי צדק עשרה אחוזים מכל שלל המלחמה.

וזה מעורר את השאלה המתבקשת: מדוע הרמב"ם מתעלם מהפסוק המפורש הזה? מה פתאום הוא קובע שיצחק היה הראשון להפריש מעשר? הרי אבא שלו כבר עשה את זה לפניו!2

הרבי מליובאוויטש3 מוצא כאן מסר חשוב שאותו אנו אמורים לזכור בכל רגע.

גם בלי ניסים

לפני כמה שנים, אחד מחשובי הקהילה שלנו חש לחצים בחזה ופנה לקרדיולוג. אותו רופא לא טרח לבדוק אותו בתשומת לב ושלח אותו הביתה בלי כלום. אולם האיש התעקש, והרופא נעתר להכניס אותו לצנתור. כשהחלו את הצנתור, גילו כי העורקים סביב הלב סתומים לגמרי והוא נמצא בסכנת חיים ממשית. בו במקום הוחלט להכניס אותו מידית לניתוח מעקפים מורכב.

היהודי ביקש לזמן אליו את שליח חב"ד, הרב אורי קשת, וביקש ממנו למסור את התפילין שלו לבדיקה.

הבדיקה העלתה כי בפרשיות התפילין שלו שתי אותיות נמחקו לחלוטין, שתי האותיות שמרכיבות ביחד את המילה "לב"...

כמובן, היהודי קנה תפילין חדשות ומהודרות, ועבר את הניתוח המסובך בשלום, ברוך השם.

יש אירועים שמחזקים אצל כל אדם את האמונה, את היכולת לראות השגחה פרטית ונוכחות אלוקית. אבל למען האמת, זו דרגה נמוכה של אמונה. אם אדם מתחזק רק כתוצאה מאירוע נסי, זאת קטנות אמונה, כי את זה רואים בעיניים – זו לא חכמה.

הרמה האמיתית של אמונה בקדוש ברוך הוא היא לקום בבוקר רגיל, שגרתי וחף מניסים, ולהתפלל בכוונה. אצל יהודי כזה, העובדה שכולם קמו בריאים הבוקר, שהמכונית הגיעה בשלום לעבודה, שהוא בדיוק היום תפס אדם שהוא מחפש הרבה זמן וחתם אתו עסקה טובה – כל אלה גם הם ניסים.

יהודי כזה, יודע דבר אחד חשוב. הקדוש ברוך הוא פועל בשתי דרכים: לפעמים הוא מחולל ניסים, ולפעמים הוא מסתתר מאחורי הטבע והאקראיות. אך בשני המקרים ההחלטות מתקבלות למעלה.

מעשר מהטבע

אדם אחד עבד קשה לפרנסתו, ראה ברכה בעמלו והתעשר. הבן שלו כבר לא עבד קשה. הוא גדל אצל אבא עשיר ולא ראה צורך להתאמץ במיוחד. הבן היה ישן עד שעות הצהריים, אחר כך הולך לבלות עם החברים ולא עושה כלום עם עצמו. האבא, שהיה טיפוס של עמל ועבודה קשה, לא היה יכול לסבול את הריקנות של בנו והיה משפיל אותו ופוגע בו.

בוקר אחד מילאו הצעקות את הבית, והבן הרגיש שהוא אינו מסוגל לחיות עם אביו תחת קורת גג אחת. הוא החליט לברוח מהבית. "אתחיל לנהל את החיים שלי בעצמי ואוכיח לאבא שאני לא צריך לא אותו ולא את הכסף שלו", חשב הבן.

הוא עזב את הבית בלי אגורה בכיס וחיפש מקום לחיות בו. לא היה לו כסף לשכור דירה והוא נאלץ לישון על ספסל ברחוב. כך הוא שכב שבועיים על ספסל, עד שעבר שם במקרה ידיד של המשפחה. האיש נחרד לראות את הילד חי כמו הומלס, והציע לו לגור אצלו ובתמורה יתחזק לו את הגינה.

אחרי שבועיים של עבודת גננות, החליט הבן לחפש עבודה רצינית. הוא נכנס לאחת הקונדיטוריות בשכונה והציע את עזרתו. התברר שיש לו ידיים טובות, והקונדיטור היה מרוצה מאד מעבודתו ושילם לו שכר גבוה מהמקובל.

אחרי חצי שנה, הרגיש הבן שהוא בשל מספיק כדי לפתוח מאפייה בעצמו. הוא שכר מקום והחל לעבוד, אך התברר כי הוא בחר במיקום גרוע. אנשים כמעט לא עברו שם. הוא סבל מהפסדים קשים ולא ידע את נפשו.

עד שיום אחד נכנס למאפייה במקרה איש עסקים, והתלהב מהטעם המשובח של המאפים. הוא הציע להיכנס כשותף לעסק וששניהם יפתחו ביחד חנות בקניון מרכזי. ההצלחה הייתה מעבר למצופה, ובתוך חצי שנה הם הפכו לרשת מצליחה עם חמישה סניפים.

אחרי שלוש שנים של הצלחה מזהירה, הבן הרגיש מספיק טוב עם עצמו כדי לחדש את הקשר עם אבא. הוא כתב לאביו מכתב וסיפר: "הוכחתי לעצמי בשלוש השנים הללו שאני לא זקוק לך. אני יכול להגיע רחוק גם בלי התמיכה של האבא העשיר. הנה, יש לי היום רכוש ונכסים בשווי שלושה מיליון שקלים, בלעדיך".

אחרי שבוע הוא קיבל מכתב חוזר מאביו:

"בני היקר, אני נרגש ומאושר מההצלחה שלך, אך למען החינוך שלך אני מוכרח לצרף את ההבהרה הבאה: אתה בטח זוכר את אותם ימים נוראים שבהם שכבת כמו כלב על ספסל ברחוב, ובמקרה עבר אדם ברחוב והציע לך לעבור לגור בביתו. ובכן, האם שאלת את עצמך מדוע התנדב אותו אדם להכניס נער חסר בית לתוך ביתו? האם שאלת את עצמך מדוע הקונדיטור שילם לך שכר הרבה יותר גבוה מהמקובל? וכיצד איש עסקים שטעם פעם אחת במקרה מהמאפים שלך, השתכנע להיכנס אתך לעסק משותף?

"ובכן, בני היקר, רציתי שתדע שאין מקריות בעולם. אני הייתי זה ששלחתי את הידיד להרים אותך מהספסל, אני הייתי זה ששילם את המשכורת הגבוהה שלך בקונדיטוריה, ואני בעצמי משלם מדי חודש את דמי השותפות בחמשת הסניפים שפתחת. בשביל הספורט, עשיתי חשבון וגיליתי שעד היום השקעתי בך שלושה מיליון שקלים"...

זה בדיוק ההבדל בין המעשר של אברהם למעשר של יצחק.

אברהם הפריש מעשר אחרי שהוא ראה ניסים גלויים. הוא ראה בבירור את יד השם המלווה אותו. אברהם יצא למלחמה כנגד ארבעה מלכים אדירים, ולא רק שהוא ניצח בקרב אלא שהתוצאה הייתה לא הגיונית: כל הלוחמים שבו לבסיסם בשלום. מלחמה גובה מחירים כבדים משני הצדדים, שמסיימים אותה מוכים וחבולים. ואילו צבאו של אברהם שב שלם מהמלחמה, ללא שריטה, בדיוק כמו שהוא נכנס אליה. אז מה הפלא שאברהם הפריש מעשר? היה ברור שהניצחון הזה שייך לקדוש ברוך הוא, לא לו.

יצחק, לעומת זאת, הפריש מעשר מיבול שהוא עמל ויגע חודשים ארוכים כדי לייצר אותו. הוא ואנשיו קמו מדי בוקר עם זריחת השמש, חרשו את האדמה, זרעו בה, המתינו במתח במהלך כל החורף לראות את היבול צומח, עד שהם ראו את התוצרת. ובכל זאת, יצחק קם והפריש מעשר מכל היבול, מתוך תחושה ברורה שגם הטבע הוא נס. הרווחים שהושגו בעמל כפיים, גם הם מברכת שמים.

לכן הרמב"ם לומד את מצוות המעשר דווקא מיצחק. כי המעשר שלנו, הוא מעשר בא דווקא אחרי עבודה קשה ושגרה. כשיהודי מפריש צדקה מדי חודש, הוא מבטא בכך את הכרת התודה לשותף הנסתר שיושב בשמים, שנותן מלמעלה מאה אחוז ומבקש בחזרה רק עשרה.