למה להתייחס לשמועות?

יהודי התלונן פעם בפני הרבי מלובאוויטש שכתבו עליו בעיתון האשמה מרושעת והעיתונאי לא טרח אפילו לבדוק את מקור השמועות. הרבי השיב בחיוך כי אמנם העולם שלנו הפך להיות שטחי וחסר מקצועיות, אבל יש בכך גם מעלה: אנשים שוכחים מהר ועוברים בזריזות אל הסיפור השטחי הבא...

מה עושה אדם שנופל קרבן לרכילות מרושעת? איך אמור להגיב מישהו שהסתבך עם השכן שלו וזה מפיץ עליו שמועות מרושעות חסרות בסיס? התגובה הנכונה בדרך כלל היא להתעלם ולהמשיך הלאה. מחר יהיו בעיתון כותרות חדשות עם רכילויות פיקנטיות אחרות וכולם ישכחו מהסיפור הנוכחי.

וכאן עולה תמיהה בתחילת הפרשה: התורה מעניקה תשומת לב רבה לרכילות מטופשת, שלכאורה לא שווה התייחסות.

הפרשה מתחילה בלשון כפולה: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". רש"י מסביר כי התורה באה לשלול בכך רכילות מרושעת שהייתה פופולרית באותם ימים. "ליצני הדור" היו מתלוצצים כי "מאבימלך נתעברה שרה". כותבי הוואטסאפ למיניהם הפיצו שמועה כי יצחק לא נולד מאברהם. שרה הייתה נשואה לאברהם קרוב לשבעים שנה ולא הרתה, הם אמרו, והנה, היא רק ירדה לגרר ונלקחה לארמונו של אבימלך, ותקופה קצרה אחר כך התעברה וילדה את יצחק. ההיגיון הוואטסאפי מחייב כי "מאבימלך התעברה שרה" ואין לילד כל קשר לאברהם אבינו.

אך במקום להתעלם ולהמשיך הלאה, הקדוש ברוך הוא בחר להתייחס לשמועה הזו. הוא 'טרח' ועשה נס מיוחד, שיצחק יהיה דומה באופן ברור לאברהם, וכך היה ברור לכולם שהילד נולד ממנו. לכן אומרת התורה בלשון כפולה: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" – זו הדגשה כפולה ומכופלת: יצחק הוא בנו של אברהם, אברהם הוא אבא של יצחק.

וכאן מתפלא כל אחד: למה זה אמור לעניין אותנו? מדוע התורה צריכה להגיב לשמועה, שהיא עצמה מגדירה אותה כבדיחה של "ליצני הדור"?

מה גם שעברו כבר אלפי שנים מאז שהבדיחה הזו נולדה, כך שאם התורה לא הייתה מתייחסת אליה, לא היינו יודעים ממנה כלל. אז התורה היא בעצם זאת שמנציחה את השמועה הרעה הזו!

ליצנות מגוחכת

הפלא גדול יותר כאשר חושבים על עצם הטענה של ה'ליצנים'. לא סתם מגדיר זאת רש"י כ"ליצנות", כיוון שלמען האמת, לא היה כאן כלל "סיפור". כל אחד שמפעיל את הראש מבין שאין כאן יותר מבדיחה זולה שנועדה להסיח את הדעת מן העיקר.

הרי אברהם כבר הביא ילד לעולם. הגר ילדה לו את ישמעאל. כך שברור שלא הייתה לו בעיית פוריות. ואם לא נולדו לו ילדים מהזוגיות עם שרה, הבעיה היא בה ולא בו. למעשה, שרה עצמה העידה על כך כשאמרה: "אחרי בלותי הייתה לי עדנה?". אם כך, על מה בכלל מתבסס הטיעון המגוחך שאבימלך גאל את שרה מהעקרות?

ובכל זאת, באופן די מפתיע, התורה וחז"ל בוחרים להעניק התייחסות מכובדת לרכילויות הללו. באחת השיחות הראשונות שכתב הרבי מליובאוויטש על פרשת תולדות1, הוא העניק פרשנות מעמיקה ומעוררת השראה על הדיאלוג בין התורה והליצנים.

תופעה חד פעמית?

"ליצני הדור" העלו טענה בעלת חשיבות: הבה נשים לב שכל האנשים הגדולים בתורה הם בגדר תופעה חד פעמית. הם מופיעים פעם אחת על במת ההיסטוריה, וגדולה כזו לא חוזרת על עצמה שוב. מנגנון "ירידת הדורות" פועל כאן בעוצמה.

ראו:

אדם הראשון היה איש גדול מאד, יציר כפיו של אלוקים, אך הוא לא הצליח לשחזר את הגֶנים שלו. התפוחים שלו נפלו רחוק מהעץ: על קין עדיף לא לדבר; הבל נרצח בצעירותו; ועל שת, בנו השלישי, לא נאמר בתורה שום דבר בולט.

נח "איש צדיק תמים היה בדורותיו", אך התורה לא מספרת שום דבר מיוחד על הילדים שלו. על חם היא מספרת דווקא דברים גרועים ולא נעימים2.

במקרה של גדול הגדולים, משה רבינו, אנו יודעים בוודאות שבניו לא היו דומים לו. התורה מספרת באופן בולט ומכאיב מאד איך משה עצמו בוחר את היורש שלו – וזה לא אחד מילדיו. בעוד שאהרן זכה להמשך מתוך המשפחה, משה צריך להכתיר בידיו יורש מחוץ למשפחה. כל אחד מבין כי בניו לא היו ראויים למלא את מקומו ולהיכנס לנעליו הגדולות.

וזאת הייתה טענת ה"ליצנים": הם הכריזו בלהט כי אברהם אבינו הוא תופעה חד פעמית שתיעלם מההיסטוריה. לא צריך להתפעל מהמהפכה האדירה שרשומה על שמו של אברהם אבינו, משום שלא יהיה לה המשך. "מאבימלך התעברה שרה" – ולכן יצחק יהיה דומה לשכנים עימם גדל בגרר ושאתם שיחק בחצר.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? שינה את מהלכם של גלגלי הטבע והראה לכולם כי יצחק דומה באופן מוחלט לאברהם. השם "יצחק" הוא מלשון "צחוק" – צחוק מהמציאות, צחוק מההתנהלות הטבעית, צחוק מכל מה שאנו מכירים ויודעים. כי יצחק הוא היהודי הראשון שנולד בטהרה ושום חוק מחוקי הטבע לא חל עליו. הוא לא מסמל את שקיעת המהפכה, אלא המשכיות ותנופה חדשה של הפצת האמונה באלוקים.

לצחוק על העולם

בהיותי נער בישיבה בכפר חב"ד, זכיתי ללמוד בחברותא עם בחור מוכשר בשם שלמה כובש. לקח לי זמן לגלות את הסיפור מאחורי הבחור נעים ההליכות.

הוא גדל במשפחה ליברלית בבודפשט. אחרי עשרות שנים של קומוניזם, ההורים התרחקו מכל סממן של דת וראו בה משהו בין פרימיטיביות לשרלטנות.

בגיל שלוש עשרה, שלמה פגש פעיל של תנועת הנוער "בני עקיבא" והוא שכנע אותו להשתתף בקייטנה של התנועה בארץ. זה נשמע תמים וטוב, וההורים הסכימו לנסיעה.

בסוף הקייטנה, לקראת החזרה הביתה להונגריה, המדריכים רצו לשמור אתו על קשר, אבל ידעו שההורים לא יאפשרו זאת. אחד מהם החליט להתחכם: הוא נתן לילד בקבוק קטשופ כשר וביקש ממנו להעביר אותו לרב של חב"ד בבודפשט, הרב ברוך אוברלנדר.

הילד החמוד נקש בדלת משפחת השליח וביקש להעביר לרב חבילה מהארץ. הרב הופתע. הוא לא המתין לשום חבילה מהארץ, אבל הבין שההשגחה העליונה מסובבת את גאולת הנשמה הזו.

הוא הזמין את הילד לסעודת שבת ועוד אחת, והיום הרב שלמה כובש הוא הרב הראשי של הצבא ההונגרי ורב קהילה פורחת ומשגשגת במרכז בודפשט.

אחרי השואה הנוראה, התחושה הכללית הייתה שהכול נגמר. היהדות היא סיפור של עשר-עשרים שנה וזהו זה. אם היית בא לאדם באותם ימים ואומר לו: "הנכד שלך יהיה יותר דתי ממך", הוא לא היה מבזבז עליך אפילו צחוק של לעג.

אחרי הכול, הדור ההוא גדל בקהילות הפורחות של וורשה ולודז', בודפשט ובעלז; והילדים? הדור הבא? הם כבר גדלו בקיבוץ משמר העמק ובמרחביה, בניו יורק ובסן פרנסיסקו, במוסקבה ובקייב. לא היה סיכוי גדול לגדל דור נוסף של יהודים.

ואז הגיע הרבי מליובאוויטש וצחק את הצחוק של "יצחק". הוא טען כי העם היהודי מעולם לא התנהל על פי מנגנונים טבעיים, ואם נעשה את שלנו – נצליח להשלים את מה שחרב. ולא רק זה: הדור הבא יהיה אף יותר יפה מהדור הקודם.

את הסיפור הזה אפשר לשמוע מכל אחד מחמשת אלפי השלוחים של הרבי הפזורים בכל העולם. אברכים צעירים פותחים בתי כנסת שהיו רדומים עשרות שנים, עורכים חופות יהודיות לראשונה מאז השואה, והדבר החשוב ביותר: מקימים גני ילדים יהודיים אחרי עשרות שנים שלא נפתחו מוסדות כאלו.

נאמר זאת כך: אם פעם אמרו "סבא שלי היה רב", היום אומרים: "הנכד שלי מתחזק"...