"מוכרחים לקצץ!"

נראה כי זהו צו השעה – וכל אדם או חברה אחראיים מבינים כי בשעת משבר כלכלי, יש כמה דברים שפשוט איננו יכולים להרשות לעצמנו או שאסור לנו להרשות לעצמנו לקנות או להשקיע בהם. לכמה מאתנו זה עשוי להיות לא לערוך מסיבות רהבתניות במשרד, לאחרים עשוי הדבר להיות שלא לצאת לחופשות של מותרות, ולאחרים – זה עשוי להיות לנסוע לעבודה בתחבורה ציבורית.

אך ישנם דברים שאם תקצץ בהם, רק תפגע בעצמך עוד יותר. תאר לעצמך סוחר מניות המוכר את המחשבים שלו, נהג מונית המקצץ בדלק או בעל בית דפוס המוכר את מכונות הדפוס שלו במכירה פומבית. אסור לך לגעת בדבר שמייצר את ההכנסה שלך! אם בכלל, אזי עליך לעשות ככל יכולתך כדי לחזק אמצעי מכניס זה כדי שייצר עוד יותר. נכון, יתכן שיעלה כמה דולרים לשדרג את מכונות הדפוס, למלא דלק או לשמור את המחשבים שלך במצב תקין, אך בסופו של דבר תוכל להיות סמוך ובטוח שהכסף יחזור אליך במידה כפולה ומכופלת.

כן, אל תיגע בכל דבר המייצר את הכנסתך – חזק אותו דווקא. אך מיהו יצרן הכסף האולטימטיבי? מקור כל ההכנסות בעולם הוא אלוקים. המזומנים מגיעים אלינו מאפיקים רבים ושונים. תכופות אנו קוראים להם "עבודה", אבל אלוקים הוא המקור לכל הדברים בחיים. הוא רוצה שניצור את אותם אפיקים רק כדי לספק אמצעים להתגשמות הברכות שהוא מרעיף עלינו. אבל אם נאבד את הפרספקטיבה הנכונה, נשכח שאלוקים הוא מקור כל ההכנסות ונשקיע רק באפיקים עצמם – הרי יהיה זה בדיוק כאילו היינו מוכרים את מכונות הדפוס בעודנו מחפשים עוד עבודות דפוס. ואולי גרוע מכך.

העניין המרתק הוא שבתורה מלמדנו אלוקים עצמו, באמצעות נביאו מלאכי, איך להמשיך לייצר הכנסות בצורת טובין ממשיים ומוחשיים, וזאת ממקור ההכנסות הגבוה עצמו. דרך זו היא מתן צדקה!

"הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וגערתי לכם באוכל ולא ישחית לכם את פרי האדמה ולא תשכל לכם הגפן בשדה אמר ה' צבעות ואישרו אתכם כל הגויים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות".

לכן, מכל הדברים שבהם יש לקצץ בזמנים קשים אלו, מדוע לקצץ דווקא בצדקה?