בס"ד. שיחת ליל נר חמישי דחנוכה, ה'תשי"ב*.

– לתלמידי ישיבת תומכי תמימים דברוקלין** –

א. כבוד קדושת הנשיאים האדמורי"ם זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע – מייסדי1 ומנהלי הישיבה תומכי תמימים2 ליובאוויטש – אדיר הי' חפצם ורצונם3 אשר תלמידי הישיבה יהיו נרות להאיר4, שיהיו לא תלמידים סתם, לא תלמידים לומדים בלבד, לא תלמידים חסידים גרידא, אלא – נרות להאיר, וכלשונם המדוייק בזה5.

דיוק הלשון – נרות וגם להאיר – כי אפשר שיהי' הנר בשלימות: פתילה, שמן, ונמצאים בכלי מתאים6, ובכל זה הנה העיקר – להאיר – יהי' חסר: הנר אינו דולק, אינו מאיר לא לעצמו ולא לזולתו.

ומוכרח הדבר שיהיו – נרות להאיר: למצוא בנפשו את הנר לכל חלקיו ולהדליקו. והתואר הלא הוא להאיר – לא אור או מאיר7 – זאת אומרת, אשר תכלית הנרות הוא להאיר דוקא8. ויש לומר שזה כולל עוד ענין, והוא: צריכים ומחוייבים להדליק גם את הנר של חברו, כלומר למצוא גם בחברו את השמן הפתילה והכלי שלו, ולהדליקו.

ב. כיון שזו היא כוונתם של מייסדי ומנהלי הישיבה, שמע מינה תרתי: ראשונה – שהם השקיעו כחותיהם הק' בזה. ושני' – שעל ידי זה הנה, בדרך ממילא, נתהוו אצלכם (גם אם מתחלה לא הי') היכולת והכחות להביא את כל זה בפועל.

אמנם הקב"ה אינו רוצה שיהי' על דרך נהמא דכסופא9, וכמו שסיפר רבינו10 אשר רבינו הזקן, בנו אדמו"ר האמצעי ונכדו אדמו"ר הצמח צדק, השתדלו ביגיעה, אשר החסידים יהיו יראי שמים ע"י עבודה ולא יראי שמים בדרך ממילא – לכן מתהווים אצל כל אחד נסיונות וענינים המונעים אותו להביא הדבר לידי פועל. לפעמים נדמה לו שזו מניעה, ולפעמים מניעה ממשית היא. לאחד נדמה אשר עבודה כזו כבדה היא יותר מדאי, ולהשני נדמה שהוא כבר בבחינת נר להאיר, כי מתאים הוא כבר להכוונה, – הגם שבפועל עדיין רחוק הוא במאד מזה.

אבל כיון שרצון רבי וצדיק הוא, ואמרו רז"ל11 צדיקים דומים לבוראם, הנה כשם שאצל הקב"ה הרי "חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח"12, כמו"כ נשיא ורבי, שהוא הממוצע המחבר בני ישראל בכלל, ובפרט תלמידיו ומקושריו, עם הקב"ה13, יש גם כן כאן הענין אשר לא ידח ממנו נדח. ויהי' איך שיהי' – מוכרח הדבר לבוא בפועל. וכפי שכ"ק אדמו"ר הזקן אומר בתניא ושו"ע הלכות ת"ת14 "בגלגול זה או בגלגול אחר".

"בגלגול אחר" – אין הכוונה דוקא לאחר מאה ועשרים שנה, בצאת הנפש מן הגוף. זהו פירוש הפשוט. אבל "גלגול אחר" – כולל גם כן כשנעשה בו שינוי עיקרי בחיים חיותו בעלמא דין15.

ומאחר שיכולים לעשות ולתקן זאת שעה אחת קודם – למה ועל מה לדחות התיקון על לאחר זמן?! וידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחותיו16: חסידים הם פקחים, אינם דוחים ליום המחרת מה שאפשר לעשות היום. "היום לעשותם"17.

ג. בלילי חנוכה מדליקים נרות חנוכה, וענין זה (הדלקת נ"ח) הוא עיקר מצות חנוכה18.

בין נשים ובין אנשים חייבים להדליק19. נרות שבת ויו"ט נמסרו לנשים20, אבל נרות חנוכה הם בין לאנשים, איש21 – שדרכו לכבוש, ובין לנשים, כלומר מי שנדמה לו שאין לו, או שבאמת אין לו התקיפות וכח ההתפשטות עד כדי לכבוש ולפעול על הזולת. אבל גם הוא יכול להאיר את הסביבה שלו, לכל הפחות.

זמן הדלקתם – "משתשקע החמה"22, ויורד חושך בעולם, כשטמאו כל השמנים (אפילו אלו) שבהיכל22. וגם לאחר חורבן ביהמ"ק.

זאת אומרת – נרות חנוכה הם להאיר חשכת הלעומת זה, חשכת הגלות.

"נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ"22 – בני ישראל בכלל ובני הישיבות בפרט, הנה גם עניניהם ה"חצונים" צריכים להיות מוארים באור תורה וכוונה האמיתית.

"נר חנוכה מצוה להניחה .. משמאל"23 – לא רק חלל הימני, אלא גם את חלל השמאלי שלו יאיר. ועוד יותר: יאיר גם את הזולת, אפילו מי שהוא באמת זולת24 – למצוא גם בו את הנר ולהדליקו.

"יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך"22 – בכל לילה ניתוסף נר מאיר – "נר מצוה ותורה אור"25.

באיזה אופן ועל ידי מה בטוח הוא שיהי' כן – "שפיל לסיפי' דקרא"26: "(נר מצוה ותורה אור) ודרך חיים תוכחת מוסר" – דרך חיים זוהי ההתקשרות להמאור שבתורה, פנימיות התורה27, אשר בדורות האחרונים נתבארה בתורת החסידות – כמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים28.

יעזור השי"ת אשר אתם, הנרות להאיר, תשלימו את הכוונה של מייסדי הישיבה ומנהלי הישיבה, ושיהי' בחסד וברחמים, ויקבלו נחת מכם, נחת חסידותי, בכל הפרטים.

ד. חנוכה היום. ומנהג29 ישראל תורה הוא30 לחלק מעות חנוכה31. אתן לכם מעות חנוכה מקופת כ"ק מו"ח אדמו"ר.

וע"פ דברי רבינו32 הוא ע"ד מאמר רז"ל33 "הנוטל פרוטה מאיוב מתברך", שאינו נוגע הכמות, אפילו מטבע היותר קטנה, אפילו פרוטה, אבל מכיון שפרוטה זו היא מ"איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע"34 – מתברך הנוטלה, ויהי' בהצלחה. וכשרבינו אומר בהצלחה – כוונתו לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן בידו הקדושה מעות חנוכה – שקל כסף35 אחד36 – לכל אחד מן התלמידים שנכנסו].

חנוכה טבא ("אַ גוט חנוכה").