בס"ד. שיחת ליל נר חמישי דחנוכה*, ה'תשי"ב**.

בלתי מוגה

א. כל מאורע שבעולם הוא בהשגחה פרטית1, ובפרט מאורע בחיים של בני ישראל, ובפרטי פרטיות נישואין של בן ובת מישראל, שמכיון שתכליתו הוא שיהי' "בנין עדי עד"2 לדורי דורות – הרי זה בודאי בהשגח"פ.

ובהתאם לכך – יש לבאר הקשר והשייכות בין תוכן ענין החתונה והזמן שבו חל, שבהשגח"פ הוא בימי החנוכה (בנר החמישי3), וכדלקמן.

ב. במצות הדלקת נרות חנוכה מצינו שגם נשים מחוייבות בה, כדאיתא בגמרא4 "נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס".

ושני פרטים בזה:

א) "הגזירה היתה מאד עליהן"5, וכלשון הרמב"ם6 "פשטו ידם בממונם ובבנותיהם", וכמבואר בפירוש רש"י7. ב) ההצלה מהגזירה נעשתה ע"י אשה8.

ומפני זה – אף שמצות נר חנוכה היא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות ממנה9 – מחוייבות בה גם הנשים.

[וידוע מה שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר10, שאביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, כשהי' צריך לעזוב את ביתו לימי החנוכה, הי' מצווה לזוגתו הרבנית שטערנא שרה נ"ע, שהגם שתשמע ברכת הדלקת נר חנוכה מאחד הגברים, מ"מ תדליק נרות חנוכה בעצמה11].

ג. ויש לבאר טעם הדבר (בפנימיות הענינים) שההצלה דנס חנוכה באה על ידי אשה דוקא (שלכן מחוייבות – כאמור – בהדלקת נר חנוכה).

ובהקדמה12 – שלכאורה אינו מובן טעם מסירת-נפשם של בנ"י במלחמתם נגד היוונים, שהרי, ע"פ דין לא. היו בנ"י מחוייבים, לכאורה, במס"נ זו, כי, גזירת היוונים היתה13 על מצוות שחל עליהן הדין ד"יעבור ואל יהרג"14.

וגם בנוגע להגזירה על "בנותיהם" (כנ"ל ס"ב), אשר איסור עריות הוא בכלל "יהרג ואל יעבור"15 – הרי ישנה הסברא ד"אסתר קרקע עולם היתה"16, ועוד זאת, שמדברי רש"י7 משמע, שגזירה זו היתה מצד "הנאת עצמן"17, ובמילא חלה ע"ז גם הסברא ד"הנאת16 עצמן שאני"18.

ואע"פ שהחילוק האמור בין שאר המצוות (ש"יעבור ואל יהרג") וג' העבירות (ש"יהרג ואל יעבור") אינו אלא שלא בשעת השמד, "אבל19 בשעת השמד20, והוא שעומד מלך רשע .. ויגזור שמד20 על ישראל לבטל דתם או מצוה מן המצות, יהרג ואל יעבור אפילו על אחת משאר מצות", ובפשטות נראה21 שדינו של מצב ימי חנוכה הוא כשעת גזירה, הרי עדיין יש מקום לעיון אם בנ"י היו חייבים לצאת במלחמה על כך, שהרי, כוונת הדברים שבשעת השמד "יהרג ואל יעבור" על כל המצוות, היא, שאם כופים את האדם לעבור על מצוות התורה, חייב הוא למסור נפשו ולא לעבור; אבל לכאורה אין לומר שיש חיוב לצאת במלחמה נגד המלכות הרשעה לבטל גזירות.

ולפי זה דרוש ביאור והסבר – מדוע יצאו בנ"י במלחמה נגד היוונים ומסרו את נפשם באופן שלא היו מחוייבים בו כלל?!

ויש לומר הביאור בזה:

מכיון שבימי חנוכה היתה הגזירה על ענינים הקשורים עם "טהרת המשפחה" (כנ"ל ס"ב22), דבר הנוגע לקדושת האומה, ובזה תלוי' גם קדושת עם ישראל במשך כל הדורות הבאים לאח"ז – לכך לא התחשבו בנ"י כלל אם חייבים הם למסור את נפשם או לאו, אלא יצאו למלחמה במס"נ שלמעלה מטעם ודעת, כדי לשמור ולהבטיח את קדושת האומה.

וענין זה נפעל ע"י נשי ישראל שבדור ההוא:

נוסף לכך שגם הנשים עצמן לחמו נגד היוונים באופן דמס"נ שלא היו מחוייבים בה (כמו האנשים), הרי, נשי ישראל הן הן שעוררו ופעלו על האנשים להתעורר בהרגש דמס"נ שלמעלה מטו"ד, ולצאת במלחמה גלוי' נגד היוונים23.

וכיון שהעבודה המיוחדת דמס"נ שמצינו בימי חנוכה (מס"נ שלמעלה מטו"ד) – נתעוררה ובאה ע"י נשי ישראל, לכך זכו שגם נס ההצלה באה על ידן דוקא.

ד. ויש לומר, דכיון שהקב"ה משלם לישראל "מדה כנגד מדה"24 – לכן, כשם שעבודתם של ישראל בזמן ההוא היתה באופן דמס"נ שלמעלה מטו"ד, גם השכר שניתן להם מאת הקב"ה (בשביל עבודתם) הי' למעלה מטו"ד.

ושני פרטים בזה: (א) נצחון המלחמה נגד היוונים – שהי' נצחון שלמעלה מן הטבע. (ב) נס מציאת פך השמן הטהור, ועוד ועיקר הנס שלאח"ז – שאף ש"לא הי' בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים"25.

ויובן זה בהקדם26: לכאורה מדוע הוצרכו ישראל לנס דמציאת פך שמן טהור, ושהשמן ידלק במשך שמונה ימים – הרי "טומאה הותרה (או דחוי') בצבור"27, וא"כ הי' מותר להם להדליק את המנורה גם בשמן טמא?

והביאור בזה – שהקב"ה שילם לבנ"י "מדה כנגד מדה", ומכיון שהם מסרו נפשם באופן דלפנים ולמעלה משורת הדין, שילם להם הקב"ה בנס דמציאת הפך של שמן טהור והדלקתו במשך שמונה ימים, שהוא גם למעלה משורת הדין (כיון שע"פ דין היו מותרים, כאמור, להדליק בשמן טמא)28.

ה. ומזה לימוד והוראה לכאו"א מישראל:

בדבר הנוגע לקדושת האומה אין לעשות אך ורק מה שמותר (וצריך) משורת הדין, אלא צריכים להתחזק ולהתאמץ ללכת במסירת נפש למעלה מטעם ודעת, לפנים משורת הדין, והקב"ה משלם מדה כנגד מדה, שאף בענינים שיכולים להסתפק במדה מסויימת, נותן הקב"ה בשפע רב – בגשמיות ועד"ז ברוחניות.

ומכאן לימוד והוראה גם בנוגע לענין הנישואין – שהרי, בנין בית בישראל ("בנין עדי עד"), על יסוד הטהרה והקדושה, נוגע לקדושת האומה.

ולהוסיף, דכשם שבימי החנוכה נפעל ענין זה במיוחד ע"י עבודת המס"נ של נשי ישראל (כנ"ל ס"ג) – כך הוא גם במשך כל הדורות, כנראה במוחש, שעיקר הנהגת הבית (וכל השייך אליו) נקבעת ע"י האשה דוקא29.