ארבע ערי הקודש בישראל: מה ולמה?

המונחים "ארבע ערי הקודש" או "ארבע ארצות החיים", מתייחסים לערים הישראליות: ירושלים, חברון, צפת וטבריה. אלו ארבע הערים שמקובל להצמיד לשמה של כל אחת מהן את הכינוי "עיר הקודש", וכן את ראשי התיבות "תובב"א" – המבטאות את הייחול שהעיר "תיבּנה ותיכּונן במהרה בימינו, אמן".

ערים אלה נחשבו קדושות (מלבד הסיבות ההיסטוריות הקדומות) גם מפני שתושביהן היו אדוקים בעבודת האלוקים, ונקטו משנה זהירות בהקפדה על טהרה. בערים אלה נהוג עד היום, למשל, לא לטעת עצים בבית הקברות, שכן הענפים התלויים יגרמו לטומאת המתים להתפשט ולעבור אל כל מה שיימצא תחתם.

ההיסטוריה של ארבע הערים הקדושות

כל אחת מארבע ערים אלה נחשבת ייחודית וקדושה, מסיבות שונות – אותן נסקור בהמשך. עם זאת, המונח הכולל "ארבע ערי הקודש" הוטבע במאה ה-16, כאשר ערים אלה התאגדו למטרות צדקה, תחת הנהגתו של רבי משה אלשיך, יחד עם רבי יוסף קארו, רבי יצחק לוריא ורבי דוד אבן זימרה (רדב"ז). רבנים אלה ייסדו מגבית משותפת, אליה הועברו תרומות מקהילות ברחבי התפוצות שחפצו לתמוך באחיהם בישראל, כששליחים מטעם המגבית אוספים את הכספים ומחלקים אותם באופן יחסי בין ארבע הערים.

בסביבות שנת 1660, בעקבות מאבקי השליטה של האמירים הדרוזים בגליל, נהרסה כליל הקהילה היהודית בטבריה, ובמשך שנים רבות היה הכסף מחולק בין ירושלים, חברון וצפת. שלוש הערים הללו נקראו "שלוש הערים הקדושות" או "ערי יחץ" – ראשי תיבות של "ירושלים, חברון וצפת" (ירושלים חברון צפת). במהלך המאה ה-18, הקהילה היהודית בטבריה נבנתה מחדש ושבה והצטרפה לשלוש הערים הקדושות.

ירושלים

כל דיון על הערים הקדושות בישראל מתחיל בירושלים, בירתה הנצחית של ישראל. ירושלים איננה רק המקום שבו עמדו שני בתי המקדש, בהר הבית; חכמינו מספרים שזה גם המקום שבו בנה אברהם אבינו את המזבח שעליו העלה את יצחק בנו לקרבן. כן, על פי המדרש, האדם הראשון נברא מן האדמה שעליה ניצב, מאוחר יותר, המזבח בבית המקדש. יתר על כן, על פי התלמוד, העולם עצמו נוצר מאבן השתייה – אבן היסוד שעליה נבנה קודש הקודשים של בית המקדש.

מאז ימי המקדש ועד עצם היום הזה, מיליוני יהודים מבקרים ומתפללים בכותל המערבי, ממתינים לבנייה מחדש של בית המקדש וירושלים.

צפת

צפת נקראת "עיר החכמים והמיסטיקנים", שכן לאורך ההיסטוריה היהודית, הפכו חכמים ומיסטיקנים גדולים את צפת לביתם. במאה ה-16 התגורר בצפת, יחד עם תלמידיו הרבים, המיסטיקן הגדול רבי יצחק לוריא, הידוע בתור "האריז"ל", שהפיץ את תורת הקבלה המיסטית ברחבי העולם.

המיסטיקנים מסבירים כי "אין מקום בישראל שבו האוויר טהור כפי שהוא בצפת", ו"אין מקום בארץ שבו האטמוספירה כה מתאימה להתעמק בסודות התורה".

צפת קדושה לא רק מכוח סגולתם של אלה שחיו שם, אלא גם של אלה שנקברו שם. חכמים גדולים רבים, כמו רבי שמעון בר יוחאי ובנו, קבורים בצפת ובסביבותיה.

בנוסף, צפת הייתה אחת מערי המקלט בארץ ישראל הקדומה.

חברון

ידועה כ"עיר האבות" – בה קבורים אבות האומה ואימהותיה: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה.

על פי המדרש, כאשר אברהם אבינו הכין את הארוחה לשלושת המלאכים המחופשים לבני אדם, העגל שאותו הוא עמד לשחוט – נמלט, ולאחר מרדף הוא נלכד בתוך מערת המכפלה. עם כניסתו למערה, הריח אברהם ניחוח מתקתק וגילה את אדם וחוה, נראים כישנים, כשמנורות דולקות מעליהם. זה מה שהניע אותו לרכוש את המערה כאחוזת קבר עבור אשתו, שרה.

לפי הזוהר, אזור מערת המכפלה מיוחד לא רק בגלל סגולתם של הטמונים בה, אלא משום שהוא שער הכניסה לגן עדן, וזו הסיבה שבגללה נקברו שם אדם וחוה.

לכל אורך ההיסטוריה, באו יהודים להתפלל במערת המכפלה. ואכן, התלמוד מספר כי כאשר שלח משה את שנים עשר המרגלים לתור את הארץ, כלב נכנס למערה כדי להתחנן לאלוקים על עצמו, שלא ייכשל בחטאם של המרגלים, שזממו להוציא את דיבתה של הארץ רעה.

טבריה

בתלמוד נאמר כי שמה של העיר טבריה קשור למילה "טבור", והיא נקראת כך על שם מיקומה על מפת הארץ. מסורת אחרת אומרת כי השם "טבריה" מרמז למילים "טובה ראייתה", על שם היופי המיוחד שלה, הן מבחינה פיזית – הגנים והבוסתנים היפים שלה והשתפכותה על גדות הכנרת, והן מבחינה רוחנית – היותה (באותה עת) מרכז תורני חשוב.

עד כדי כך שחברי ערכאת השיפוט היהודית העליונה, הסנהדרין, נאלצו לעזוב את מקומם הנכבד על הר הבית ולצאת לגלות. צעד זה פגע, באופן טבעי, במעמדה הרוחני והמשפטי של הסנהדרין, וסמכויות הענישה והאכיפה שלה נחלשו. הסנהדרין נדדה לעשר תחנות שונות, האחרונה שבהן הייתה טבריה. על פי המסורת, עם בוא הגאולה השלמה תתכנס הסנהדרין מחדש ותשוב לפעול בטבריה, ומשם תשוב למקומה בבית המקדש. לו יהי, במהרה בימינו!